פרויקט המדגם - בחינת פרופורציית השיפוטים הנכונים עבור כל רצף מעבר לנב - הבדלים בין אישיים בלמידה אימפליציטית

ניתוח נוסף שנעשה, התבסס על בחינת הביצועים (אחוז השיפוטים הנכונים) עבור כל פריט בנפרד, מעבר לנבדקים. כך, ניתן להתייחס לכל פריט בשלב המבחן כמשתנה ניסויי בפני עצמו, אשר זכה למספר שיפוטים כפולים כמספר הנבדקים בניסוי - 128. עבור כל פריט, מוצעו שתי התשובות שסיפק עבורו כל נבדק , וכך חושב אחוז ביצוע כללי עבור כל רצף בנפרד (P). חישוב זה מבטל את האילוץ של דיכוטומיזציה מלאכותית (בעיקר לגבי הרצפים החוקיים) בחלוקה לקבוצת רצפים פשוטים וקבוצת רצפים מורכבים, ובמקום זאת מציג את הביצוע בפועל כרצף. לטבלאות נתונים מפורטות ראה נספח 12. טווח הביצוע נע בין 37% ל- 77%, כשממוצע הביצוע עבור הרצפים הדקדוקיים עמד על 63%, ועבור הרצפים הלא-דקדוקיים - 55%.

מספר ממצאים מעניינים עולים מהתבוננות זו בתוצאות: ראשית, ישנו קשר שלילי חזק (ולא מפתיע) בין רמת הביצוע P ושונות הביצוע בין נבדקים (r=-.81). ככל שעולה רמת הביצוע ברצף, כך גדל הפער בין שתי קבוצות הניסוי (r=.31), כלומר, ככל שדקדוקיותו של הרצף פשוטה יותר לזיהוי, כך הוראות אקספליציטיות סייעו יותר לזיהוי נכון. בנוסף, נמצאו מתאמים משמעותיים בין רמת הביצוע הכוללת ברצף, והקשר בין הביצוע לזמן המבחן (r=.27), ובין הביצוע לציון הפסיכומטרי המדווח (r=.39). כלומר, ככל שדקדוקיותו של הרצף היתה פשוטה יותר לזיהוי, הקשר בין הביצוע להשקעת מאמץ קוגניטיבי, ובין הביצוע לציון הפסיכומטרי המדווח, היה חזק יותר. ברצפים הקשים יותר לשיפוט, גורמים אלו לא סייעו עוד. מעניין לראות שאופי הקשר הנ"ל בין ביצוע וציון הפסיכומטרי המדווח, היה חזק יותר בקבוצת הניסוי האימפליציטית (r=.38) מאשר בקבוצת הניסוי האקספליציטית (r=.16). לגבי זמן המבחן, ההבדל בין שתי הקבוצות לא נראה משמעותי (r=.20 עבור קבוצת הניסוי האימפליציטית, r=.16 עבור קבוצת הניסוי האקספליציטית).