פרויקט המדגם - כלים - הבדלים בין אישיים בלמידה אימפליציטית

סגנון קוגניטיבי: אינטואיטיביות ושיטתיות. נמדד באמצעות שאלון שפותח על ידי Sagiv et al. (2003), להלן שאלון Sagiv-Goldenberg-Goldshmidt - SGG, ושאלון Rational-Experiential Inventory - REI, של אפשטיין, שתורגם עבור המחקר הנוכחי (ראה נספח 3). ממצאים קודמים הראו מהימנות (עקביות פנימית) של 74. לסולם האינטואיטיבי ו- 77. לסולם השיטתי (Sagiv et al., 2003), ו- 72. לסולם האינטואיטיבי ו- 73. לסולם הצורך בקוגניציה (Epstein et al., 1996, ניסוי 2).

כדי לבנות סולמות מדידה עם תוקף מושגי ברור ומהימנות טובה, פריטי שני השאלונים נותחו יחד. נעשה ניתוח גורמים משותף (פריט אחד הושמט מהניתוח בשל שונות נמוכה ) באמצעות principal component analysis עם רוטציית promax (לפירוט ניתוח הגורמים ראה נספח 4). הניתוח העלה חמישה גורמים. על שני הראשונים טעונים חמישה פריטים אינטואיטיבים משני השאלונים (גורם ראשון) וארבעה פריטים שיטתיים משאלון SGG (גורם שני), בהתאם לממדי הסגנונות הקוגניטיבים , והם מסבירים 23% ו- 14% מהשונות, בהתאמה. על פי גורמים אלו חושבו שני מדדים קוגניטיבים: אינטואיטיביות, הכולל שלושה פריטים (2,3,8) משאלון SGG ושני פריטים (6,10) משאלון REI (טעינויות הפריטים על הגורם נעו בין 52. ו- 82., ראה נספח 4); ושיטתיות, הכולל ארבעה פריטים (1,4,7,9) משאלון SGG (טעינויות בין 67. ו- 83., שם). המתאם בין שני הגורמים הללו היה 31.- (לפירוט יתר המתאמים ראה נספח 4). המתאם בין שני המדדים במדגם היה 21. (p<.05 ; ראה נספח 6, טבלה 6.1). תוצאות אלו מחזקות את ההתייחסות לשני מדדי הסגנון הקוגניטיבי כמייצגים שני ממדים נפרדים. מהימנות (עקביות פנימית) ציון האינטואיטיביות במדגם היתה 81., ועבור ציון השיטתיות - 79.

אקסטרוברטיות. נמדדה באמצעות שאלון EPQ-R - Eysenck Personality Questionnaire Revised בגרסתו הקצרה (S. B. G. Eysenck, Eysenck, & Barret, 1985). השאלון כולל 24 פריטים, ולצורך המחקר הנוכחי הועברה גרסה של 12 פריטים בתרגום לעברית (ללא פריטי P שבוחנים פסיכוטיות, לגביה לא שוערו הבדלים בין אישיים) (ראה נספח 5). מהימנות (עקביות פנימית) פריטי השאלון המקוצר שהתקבלה באותו מחקר היתה 88. לגברים ו- 84. לנשים (שם). מהימנות המדד במחקר הנוכחי היתה 80..

אינטליגנציה. כתחליף למדד כללי לאינטליגנציה (g) נעשה שימוש בדיווח עצמי של הנבדקים על ציון הבחינה הפסיכומטרית.

למטריצת מתאמים בין מדדי הבדלים בין אישיים ראה נספח 6, טבלה 6.1.

מטלת למידה אימפליציטית. הפרדיגמה הנפוצה ביותר במחקרי למידה אימפליציטית היא זו של דקדוק מלאכותי. מחקרים רבים עשו שימוש בפרדיגמה זו, ובפרט מרבית הניסיונות לבחון השפעות של הוראות ניסוי שונות על הביצוע, וכן מחקרים שבחנו הבדלים בין אישיים בלמידה אימפליציטית. הדבר הופך את פרדיגמת הדקדוק המלאכותי למתאימה ביותר למחקר הנוכחי. בפרדיגמה זו, ראשית לומדים הנבדקים את חוקי הדקדוק דרך חשיפה לגרויים המייצגים אותם, ובשלב הבא נבדקת יכולתם להבחין בין גרויים שעונים לחוקיות הדקדוק לבין גרויים המפרים אותה.

דקדוק זה ניתן לאיפיון כתהליך מרקוביאני בו כל תנועה אפשרית ממצב כלשהו Si למצב אחר Sj, מייצרת סמל (לרוב אות לטינית). רצף דקדוקי בשפה מוגדר כרצף כלשהו של מעברים אפשריים בין המצב הראשון, S0 למצב הסופי S0'. רצף לא דקדוקי הוא רצף שמפר את אחד החוקים הללו. השפה מוגדרת ככל המעברים האפשריים דרך המערכת. המטריצה המסוימת שנבחרה כאן (מתוך Perruchet et al., 1992; Reber, 1976; Reber et al., 1980; Reber et al., 1991; Servan-Schreiber & Anderson, 1990) מייצרת 43 רצפים דקדוקיים באורך של שלוש עד שמונה אותיות, בהם נעשה שימוש כחומר הגירוי לניסוי.

תרשים 1 - מטריצת הדקדוק (Reber, 1976)

בשלב המבחן הופיע כל רצף פעמיים, וחושבו גם יחסי EE (Error-Error), CC (Correct-Correct) CE ו- EC, אשר כאמור בוחנים את שתי התשובות שהתקבלו עבור כל רצף. פותחו מדדי הביצוע הבאים:

ביצוע במטלה. אחוז שיפוטי הדקדוקיות הנכונים מתוך סך 88 השיפוטים.

עקביות. אחוז תגובות (CC + EE) מתוך סך השיפוטים.

פיתוח חוקים מייצגים. אחוז תגובות CC מתוך סך השיפוטים.

שיעור טעות שיטתית. אחוז תגובות EE מתוך סך השיפוטים.

מדדי ביצוע נוספים. נאספו נתונים גם על זמן שלב הלימוד, מספר הניסיונות לקריטריון בשלב הלימוד, וזמן שלב המבחן. כמו כן, נבדק גם אופי השיפוטים (נטיית נבדקים לתגובות grammatical-G ו- non-grammatical-NG) - נתון שנהוג לדווח עליו במחקרים דומים .

תפיסת ביצוע. לאחר ביצוע שלב המבחן, ענו הנבדקים על השאלה, "באיזו רמה לדעתך ביצעת את המטלה?" על סקלה בת חמש דרגות, בין 1 ("ברמה נמוכה מאד") ל- 5 ("ברמה גבוהה מאד") . לפרוט ממוצעים ומטריצת מתאמים בין מדדי הביצוע ראה נספח 6, טבלה 6.2.