פרויקט המדגם - הפרדה בין רצפים פשוטים לרצפים מורכבים - הבדלים בין אישיים בלמידה אימפליציטית

מחקרים מראים שנבדקים מגלים עדיפות בזיהוי הפרות מסויימות של חוקי הדקדוק. רצפים בהם מבוצעת יותר מהפרה אחת של החוקים, או רצפים בהם ההפרה מתרחשת באות ראשונה או אחרונה, הם קלים יותר לזיהוי מאשר רצפים בהם ההפרה הנה באות פנימית (Reber, 1967, 1976). כאשר האות שמפרה את החוקים ברצף מסויים יכולה, ברצפים אחרים, להופיע בסמוך לאותיות הצמודות אליה באותו רצף לא-חוקי, זיהוי ההפרה קשה אף יותר (Servan-Schreiber & Anderson, 1990). במחקר הנוכחי נקבעו מחצית מהרצפים הלא-חוקיים כך שההפרה תהיה קשה יותר לזיהוי על פי קריטריונים אלו, והמחצית האחרת נקבעה כך שההפרה תהיה קלה יותר לזיהוי (ראה פרק שיטה). כך, ניתן לחלק את הרצפים לפשוטים ולמורכבים. עבור כל זוג רצפים (הרצף החוקי והרצף הלא-חוקי שנגזר ממנו) נקבעה השתייכותם בהתאם לסוג ההפרה שברצף הלא חוקי (כלומר, על פי הרצף הלא חוקי שבכל זוג וללא קשר לאופיו של הרצף החוקי בזוג). 11 הרצפים הלא חוקיים בהם היתה הפרה בודדת באות פנימית, בצוותא עם 11 הרצפים החוקיים מהם נגזרו, הוגדרו כקבוצת הרצפים המורכבים. 11 הנותרים (בהם היתה הפרה באות ראשונה או יותר מהפרה אחת), בצוותא עם 11 הרצפים החוקיים מהם נגזרו, הוגדרו כקבוצת הרצפים הפשוטים. בחישוב מדדי הביצוע נעשה גם חישוב נפרד לביצוע ברצפים המורכבים וברצפים הפשוטים, בנוסף לסך הביצוע הכולל שתואר בפרק התוצאות. במקביל, חושבו בנפרד גם מדדי CC ו- EE עבור הרצפים הפשוטים והמורכבים.

למידה. נבדקים בשתי קבוצות הניסוי ידעו להבחין בשלב המבחן בין רצפים חוקיים ולא חוקיים ברמה שמעבר לביצוע אקראי (p<.001) הן עבור הרצפים הפשוטים (61%) והן עבור הרצפים המורכבים (57%). פער זה בין שני סוגי הרצפים הנו מובהק, ושניהם גבוהים במובהק מביצוע אקראי של 50% (ראה נספח 9 טבלה 9.1).

עבור שני סוגי הרצפים, קיימת נטיה מובהקת של נבדקים לפיתוח חוקים המייצגים נכונה את חוקי הדקדוק (ערכי CC: 47. עבור הרצפים הפשוטים ו- 41. עבור הרצפים המורכבים, לעומת 43. עבור כלל הרצפים). בהינתן ערכי CC אלו, היינו מצפים לפי מודל אקראי לערכים זהים של שלושת המדדים האחרים (ברמה של 0.18 עבור הרצפים הפשוטים ו- 0.2 עבור הרצפים המורכבים). כך, ניתן לראות שלנבדקים במדגם היתה גם נטיה מובהקת לפיתוח חוקים לא מייצגים (ערכי EE: 25. עבור הרצפים הפשוטים, 27. עבור הרצפים המורכבים, p<.01, עבור שני סוגי הרצפים וגם בהפרדה לשני תנאי הניסוי). ממצא זה עומד כאמור בניגוד מסויים לספרות (ראה פירוט בפרק התוצאות).

שונות. השונות הכפולה שנמצאה במדגם הנוכחי ביחס לשונות הצפויה על פי מודל אקראי (ראה פרק תוצאות), נמצאת רק לגבי הרצפים הפשוטים. ברצפים המורכבים הערכים דומים מאד לאלו הצפויים על פי מודל אקראי (ראה נספח 9, טבלה 9.1).

קשרים בין מדדי הביצוע. בחינת הקשרים בין מדדי הביצוע הנפרדים מעידה על קשר מובהק בין הביצוע בשני סוגי הרצפים (r=.31, p<.001 בין הביצוע בשני סוגי הרצפים).

ממצא מפתיע שלא שוער היה קשר מובהק בין זמן שלב המבחן והביצוע. זמן שלב המבחן היה במתאם חיובי לאחוז הביצוע (r=.35, p<.001) ולנטיה לפתח חוקים מייצגים (מדד CC; r=.19, P<.05), וכן במתאם שלילי לנטיה לפתח חוקים לא מייצגים (מדד EE; r=-.41, p<.001). קשר זה מתקיים רק ברצפים הפשוטים, הן לגבי הביצוע הכולל (r=.38, p<.001 לעומת r=.15, ns עבור הרצפים המורכבים), והן לגבי הנטיה לפתוח חוקים מייצגים (r=.26, p<.01, לעומת r=-.01 ברצפים המורכבים). הנטיה לפתח חוקים לא מייצגים היתה במתאם שלילי לזמן המבחן בשני סוגי הרצפים (r=-.39, p<.001 ברצפים הפשוטים ו- r=-.25, p<.01 ברצפים המורכבים). לטבלת המתאמים המלאה וההפרדה בין קבוצות הניסוי ראה נספח 9, טבלה 9.2.

תפיסת ביצוע. לגבי כלל הרצפים, בטחון הנבדקים לא נמצא קשור לביצוע (מעבר לתנאי הניסוי או בנפרד לכל תנאי), אולם היה קשור במובהק לנטיה הכללית לפתח חוקים מייצגים של הדקדוק (r=.23, p<.05), וקשור שלילית למספר הניסיונות לקריטריון בשלב הלימוד, אך רק בתנאי האימפליציטי ולא בתנאי האקספליציטי (r=-.27, p<.05; r=-.15, ns, בהתאמה).

בהפרדה לרצפים פשוטים ומורכבים, בטחון נמצא בקשר מובהק לביצוע רק ברצפים המורכבים, עבור נבדקים בתנאי האימפליציטי (r=.29, p<.01), אך לא עבור נבדקים בתנאי האקספליציטי או עבור הרצפים הפשוטים בשני התנאים (וכן לא מעבר לתנאי הניסוי). מתאמים בין בטחון ונטיה לפתח חוקים מייצגים היו חיוביים לגבי הרצפים הפשוטים, אולם מובהקים רק לגבי הרצפים המורכבים בתנאי האימפליציטי (r=.33, p<.01; r=.18, ns,). בטחון היה קשור חיובית במובהק לנטיה לייצר חוקים לא מייצגים ברצפים הפשוטים, עבור נבדקים בתנאי האימפליציטי (r=.31, p<.05). עבור נבדקים בתנאי האקספליציטי היה המתאם שלילי ולא מובהק (r=-.15, ns). נראה שנבדקים בתנאי האימפליציטי נטו לחוש יותר בטחון בביצועיהם, למרות שהחוקים בהם השתמשו לא ייצגו את הדקדוק בפועל, ופגעו בביצועיהם. בטחון הנבדקים בביצועיהם נמצא גם קשור חיובית, מעבר לביצוע, לשיטתיות (r=.18, p<.05).

מתאמים עם מדדי הבדלים בין אישיים. אופי הקשרים בין ציון הפסיכומטרי המדווח ומדדי הביצוע מראה שהקשר לביצוע הכולל (r=.23, p<.05, ראה טבלה 1) נשען כולו על הביצוע ברצפים הפשוטים (r=.3, p<.05), ואינו קיים ברצפים המורכבים (r=.03). נבדקים בעלי ציון פסיכומטרי מדווח גבוה יותר נטו יותר לפיתוח חוקים שמייצגים נכונה את הדקדוק (r=.25, p<.05, ראה טבלה 1) � וגם כאן, נטיה זו נעוצה כולה ברצפים הפשוטים (r=.33, p<.05) ולא ברצפים המורכבים (r=.04). נמצא גם מתאם שלילי מובהק בין אינטואיטיביות והנטיה לפתח חוקים מייצגים ברצפים המורכבים (r=-.32, p<.05), ובין שיטתיות ואחוז הביצוע ברצפים הפשוטים (r=-.31, p<.05) - שניהם רק עבור נבדקים בקבוצת הניסוי האימפליציטית וכלל לא בקבוצה האקספליציטית. לפירוט מלא של המתאמים ראה נספח 9, טבלה 9.3.

הבדלי ביצוע בין קבוצות הניסוי. הוראות אקספליציטיות שיפרו את הביצוע של הנבדקים, הן ברצפים הפשוטים והן ברצפים המורכבים. בשני סוגי הרצפים נראה שההשפעה החיובית התרחשה בעיקר דרך הפחתת הנטיה לפיתוח חוקים לא מייצגים. כאמור, ממצא זה, המנוגד להשערת המחקר H3, אינו תואם גם ממצאים קודמים רבים, כולל בניסויים בהם נעשה שימוש באותה מטריצת דקדוק בה נעשה שימוש כאן (ראה פרק תוצאות לפירוט, ולתוצאות מבחני ה- t להבדלים בין הקבוצות, נספח 9, טבלה 9.4).

אינטראקציות. החלוקה לרצפים פשוטים ומורכבים העלתה אינטראקציות מובהקות בין אקסטרוברטיות והנטיה לפתח חוקים לא מייצגים, ובין אינטואיטיביות והנטיה לפתח חוקים מייצגים. לאור ריבוי הבדיקות הסטטיסטיות והקושי התאורטי להתייחס אליהן לאור השפעתן החיובית של ההוראות האקספליציטיות, ראוי להתייחס אליהן באופן זהיר, לא כממצאים אמפיריים מוצקים אלא כאפשרויות לכיווני מחקר עתידיים (ראה נספח 10).