פרויקט המדגם - מניפולציות על האקספליציטיות של המטלה - הבדלים בין אישיים בלמידה אימפליציטית

ניסויים בלמידה אימפליציטית מחייבים מתן הוראות ניטרליות שמסוות את מטרת הניסוי, שכן הוראות מפורשות לגבי הגירוי יובילו לעיבוד מודע. אולם, מה קורה כאשר נבדקים מקבלים מידע לגבי קיומם של חוקים בגירוי, ובכך מעו�דדים לבצע חיפוש מודע של חוקיות? שילוב מידה של אקספליציטיות בהוראות (דיווח על קיומם של חוקים בגירוי) מאפשר ללמוד על מאפייני המערכות והאינטראקציות ביניהן. אולם, הממצאים המחקריים בנוגע להשפעה של הוראות מפורשות על ביצועי הנבדקים אינם עקביים: בצד מחקרים שהראו שמתן הוראות אקספליציטיות פגע בביצוע (למשל Brooks, 1978; Reber, 1976; Reber et al., 1980, experiment 1), ישנם מחקרים שלא הראו פגיעה כזו (למשל Dulany et al., 1984; Reber, 1966; Reber & Millward, 1968), ומחקרים אחרים אף מראים יתרון לנבדקים עם הוראות אקספליציטיות (Howard & Ballas, 1980). רוור ועמיתיו לא מצאו אפקט להוראות עצמן על הביצוע אבל הראו אינטראקציה חזקה בין בולטות הגירוי לבין סוג ההוראות. הוראות אקספליציטיות הביאו גם לזמני תגובה ארוכים יותר בשיפוטי דקדוקיות, עובדה שהביאה את החוקרים למסקנה שלימוד אימפליציטי טהור מביא לקבלת החלטות הוליסטית. תמיכות נוספות לכך הן העובדה שזמן התגובה לא היה קשור לאורך הפריט (בין 4 ל- 8 אותיות), ודיווחי הנבדקים שלרוב ידעו מיד אם רצף הוא קביל או לא. ממצא מעניין הוא תחושתם של מספר נבדקים על כך שחשיפה מלאה לחוקיות הגירוי (מטריצת הדקדוק) הפריעה להם, למרות שחשיפה זו שיפרה את ביצועיהם (Reber, et. al, 1980).

מתיוס ושותפיו מצאו דפוס מורכב של הבדלים בין קבוצות עם הוראות שונות (Mathews et al., 1989). דנקס וגנס בניסויים ב - paired association learning, מצאו גם הם קשרים לא קבועים בין הוראות ולמידה (Danks & Gans, 1975). ברי וברואדבנט דווחו שהוראות אקספליציטיות הפריעו לביצוע, אבל כשהחוקים היו בולטים יותר בגירוי, הן שיפרו אותו (Berry & Broadbent, 1988). רוור מדווח (Reber, 1993) על מספר מחקרים נוספים (שלא פורסמו) אשר מצאו אפקטים לא עקביים של הוראות אקספליציטיות על הביצוע, בכללם גם רפליקציות שלא הצליחו לשחזר את האפקט שנמצא במחקר שהוא ערך כמה שנים קודם לכן (Reber, 1976).

Reber מציע שני גורמים שאולי מסבירים את הממצאים הלא-עקביים הללו: בולטות פסיכולוגית של הגירוי, ושלב הניסוי בו ניתנות ההוראות המדווחות על חוקים. הדבר תלוי גם במידת האקספליציטיות של ההוראות . Reber מניח שככל שהמידע ספציפי יותר, וככל שהגירוי פשוט יותר והדפוס אכן ניתן לזיהוי, אינפורמציה אקספליציטית תשפר את הביצוע. ככל שהגירוי מורכב יותר, והאקספליציטיות שבהוראות לנבדקים קטנה יותר, הדבר יפגע בביצועים (Reber, 1993; 1989a).

מעניין לציין, בעיקר לנוכח חוסר העקביות הגדול, שאף אחד מהחוקרים הרבים העוסקים בתחום לא העלה את האפשרות שהבדלים בין אישיים יכולים לתרום להבנת השפעתן הלא קבועה של הוראות אקספליציטיות על למידה אימפליציטית. עובדה זו מפתיעה אף יותר לנוכח הערכתם של Reber & Allen, שהבדלים בין הוראות ניסוי מספקים מתודולוגיה מתאימה במיוחד לבדיקת הבדלים בין אישיים (Reber & Allen, 2000). לפחות כל עוד הנושא לא נבחן אמפירית, לא נראה שניתן לשלול את האפשרות שתגובת הנבדק להוראות שהוא מקבל בניסוי, תלויה בין השאר בגורמים אישיותיים. זאת, גם אם נקבל את ההנחה האבולוציונית שלא צופה הבדלים בעצם יכולת הלמידה האימפליציטית. נושא קיומם של הבדלים בין אישיים בלמידה אימפליציטית כמעט לא נבחן עד היום (פירוט בהמשך), ובפרט לא במקביל לאפקט של הוראות אקספליציטיות.

אנשים שונים נוטים באופן טבעי לתת משקל רב יותר לאחת המערכות (Epstein, Pacini, Denes-Raj, & Heier, 1996) בעת ביצוע פעולות שונות של המערכת הקוגניטיבית. נראה סביר להניח שנבדקים הנוטים באופן טבעי לפעול יותר באמצעות המערכת האימפליציטית, יושפעו פחות מניסיון להטות אותם לעבר המערכת האקספליציטית באמצעות הוראות הניסוי. לעומתם, נבדקים בעלי נטיה טבעית לפעול יותר באמצעות המערכת האקספליציטית, ישקיעו מאמץ רב יותר בחיפוש מכוון אחר חוקים אליו מעודדות אותם ההוראות האקספליציטיות, וכך ביצועיהם ייפגעו יותר. המחקר הנוכחי מנסה לבחון שאלה זו, על ידי שימוש בפרדיגמת דקדוק מלאכותי (AG) - הפרדיגמה הנפוצה ביותר במחקרי למידה אימפליציטית בכלל, ובמחקרים הבוחנים השפעה של הוראות אקספליציטית בפרט.