פרויקט המדגם - מהלך - הבדלים בין אישיים בלמידה אימפליציטית

הניסוי הועבר כולו על מחשב, עם גורם בין נבדקי אחד (הוראות אקספליציטיות/אימפליציטיות). ראשית מילאו הנבדקים את שני שאלוני הסגנון הקוגניטיבי (שאלון SGG ולאחריו שאלון REI). לאחר מכן הנבדקים חולקו על ידי המחשב באופן אקראי, לאחד משני תנאי הניסוי (אקספליציטי/ אימפליציטי). ההוראות שקיבלו היו זהות לאלו שהתשמש בהן Reber במחקריו (Reber, 1976).

הוראות לנבדקים בתנאי האימפליציטי היו:

זהו ניסוי פשוט בזיכרון. בניסוי תראה פריטים מורכבים מהאותיות PSTVX, באורך שבין שלוש לשמונה אותיות, אשר יוצגו על המסך בקבוצות של שלושה פריטים. לאחר שתראה כל קבוצה של שלושה פריטים, תתבקש לנסות ולשחזר את שלושת הפריטים. ייאמר לך אילו מהפריטים שיחזרת נכון. אחרי שתשחזר את שלושת הפריטים פעמיים ברציפות הניסוי ימשיך לקבוצה חדשה של שלושה פריטים.

הוראות לנבדקים בתנאי האקספליציטי היו זהות, אך נוספו להן המשפטים הבאים:

סדר האותיות בכל פריט נקבע על-די קבוצת חוקים מורכבת למדי. החוקים מאפשרים לאותיות מסויימות להופיע אחרי אותיות אחרות. כיוון שהניסוי דורש שינון של מספר גדול של רצפי האותיות המורכבים הללו, זה יהיה לטובתך אם תוכל לזהות מהם החוקים, אלו אותיות יכולות להופיע אחרי אלו אותיות ואלו אותיות לא יכולות. ידע כזה יעזור לך כמובן ללמוד ולשנן את הפריטים.

עם סיום קריאת ההוראות עברו הנבדקים לשלב הלימוד.

שלב הלימוד. 15 פריטים דקדוקיים שימשו כפריטי גירוי לשלב הלימוד. הם נבחרו כך שייצגו את הסוגים השונים של רצפים דקדוקיים (לפי Reber et al., 1980). למשל, עבור כל אורך נבחרו פריטים שמתחילים גם ב- T וגם ב- V, ועבור כל אורך, במידת האפשר נבחרו פריטים המציגים את לולאות הדקדוק (PPP, XXX, VPX). הפריטים הוצגו לנבדקים בחמש שלישיות בחלוקה רנדומלית עבור כל נבדק. כל פריט הוצג לבד על המסך למשך 5 שניות. לאחר שהוצגו שלושה פריטים, נבדקים התבקשו לשחזר את שלושתם, ללא הגבלת זמן. נאמר לנבדקים אלו פריטים שוחזרו נכון. כל שלישיה הוצגה שוב באותו סדר עד שבוצעו שני שחזורים רצופים נכונים, והניסוי המשיך לשלישיה הבאה. כל הנבדקים המשיכו עד שכל 15 הפריטים נלמדו (ראה נספח 7 לפריטי הגירוי).

לאחר סיום שלב הלימוד, מילאו הנבדקים את שאלון EPQ-R (אשר שימש גם כמשימת הסחה ומתן הפסקה בין שני שלבי הניסוי), ואחריו ביצעו את שלב המבחן. עד שלב זה לא נאמר לנבדקים שיהיה שלב מבחן. נאמר לנבדקים שהרצפים שראו נקבעו באמצעות סט של חוקים, ושעכשיו יתבקשו לראות פריטים המורכבים מאותן אותיות לקבוע האם הם חוקיים או לא. לנבדקים בקבוצה האימפליציטית היתה זו הפעם הראשונה שנאמר להם משהו על קיומם של חוקים המרכיבים את הגירוי.

הוראות לנבדקים לשלב המבחן היו:

רצפי האותיות בהם צפית עתה נקבעו באמצעות סט של חוקים. בשלב זה של הניסוי יוצגו לך פריטים המורכבים מאותן אותיות, ותתבקש לקבוע לגבי כל אחד מהם, האם הוא חוקי (כלומר, שומר על הכללים על-פיהם הורכבו הפריטים שראית) או לא-חוקי (כלומר, מפר את אותם חוקים). מחצית מהפריטים שתראה עכשיו הם חוקיים, ומחציתם אינם חוקיים. במידה ואינך בטוח, נחש. יש להשתדל לבצע חלק זה של הניסוי במהירות.

שלב המבחן. כגירוי למבחן נבחרו 22 פריטים דקדוקיים (שלא הופיעו בשלב הלימוד) (לפי Reber et al., 1980), וכן 22 פריטים שמפרים את חוקי הדקדוק. פריט לא דקדוקי מיוצר על ידי החלפת אות אחת (או יותר) בפריט דקדוקי באות אחרת (מתוך סט האותיות בו נעשה שימוש), באופן שמפר את חוקי הטרנזיציה . 7 מהפריטים הלא דקדוקיים הכילו הפרה בודדת באות הראשונה. 4 פריטים לא דקדוקיים היו בעלי הפרות מרובות (למעלה מאות אחת). 11 הפריטים הנותרים היו בעלי הפרה באות פנימית. הפרות הדקדוק נקבעו במידת האפשר כך שהאות שמפרה את הדקדוק יכולה, ברצפים אחרים או במיקומים אחרים, להופיע בצמוד לאות שקודמת לה ולאות שמופיעה בעקבותיה ברצף, על מנת ליצור הפרות קשות יחסית לזיהוי ובכך למנוע הסברים אלטרנטיבים לביצוע . חוקרים טוענים שניתן להסביר את הביצוע החלקי במטלות למידה אימפליציטית בידע פרגמנטרי של תתי-רצפים קבילים של אותיות. מניפולציה זו תחזק את ההנחה שידע עמוק יותר לגבי הדקדוק נמצא בבסיס הלמידה (אם תתקיים) (Perruchet & Pacteau, 1990; Dulany et al., 1984). ואכן, חוקרים הראו (Gomez & Schvaneveldt, 1994) שידע פרגמנטרי יכול להסביר ביצוע ברצפים בעלי הפרות של זוגות ברצפים לא חוקיים (כאשר האות שמפרה את חוקי הטרנזיציה לא יכולה ברצפים אחרים להופיע בצמוד לאותיות אליהן היא צמודה), אבל לא להסביר ביצוע ברצפים בהם זוגות האותיות תואמים את חוקי הדקדוק (למשל TTPXVPS). חוקרים מצאו שפריטים לא חוקיים שכללו תתי-רצפים חוקיים (במיקום לא חוקי) היו קשים יותר לזיהוי מאשר רצפים לא חוקיים בהם גם תתי-הרצפים (זוגות או שלשות) לא היו חוקיים (Knowlton & Squire, 1996). ראה נספח 7 לפריטי הגירוי.

פריטי הגירוי הוצגו על המסך, אחד בכל פעם. נבדקים התבקשו להחליט לגבי נכונות או דקדוקיות של כל פריט בהתבסס על מה שלמדו בשלב השינון, ולסמן על גבי המסך (באמצעות העכבר) אחד משני כפתורים בהתאם לשיפוט הדקדוקיות שלהם ("חוקי"/"לא חוקי").

44 הפריטים של שלב הבחינה הוצגו פעמיים, עם הגבלה של לפחות שלושה פריטים שונים לפני חזרה שניה על פריט, כך שכל נבדק ביצע בסך הכל 88 שיפוטים. נאמר לנבדקים על קיומה של פרופורציה שווה בין פריטים דקדוקיים ולא דקדוקיים, אך לא על החזרה. ממצאים קודמים (Reber, 1967, 1976) הראו שנבדקים אינם מזהים את החזרה על פריטים, וכמו באותם מקרים, גם כאן נותחו הרצפים ללא התייחסות לחזרה (Dulany et al., 1984; Reber et al., 1991). לא היתה הגבלת זמן, אך נבדקים התבקשו לעבוד במהירות. לא ניתן משוב לגבי נכונות ההחלטות שלהם.

תפיסת ביצוע. לאחר ביצוע המטלה, נשאלו הנבדקים עד כמה לדעתם ביצעו אותה היטב את המטלה, על סולם של 5-1.

לפני סיום הניסוי, מילאו הנבדקים שאלון קצר של פרטים אישיים שכלל דיווח על ציון הפסיכומטרי.