פרויקט המדגם - סיכום - הקשר בין חוכמה לבין סגנונות אהבה רומנטית

במחקר זה בחנתי את הקשר בין חוכמה במובנה האישיותי ובין סגנונות אהבה רומנטית. הממצאים הראו כי במדגם הכולל מתקיים קשר בין חוכמה ובין סגנונות ה"ארוס" וה"אגפה" ובמידה פחותה יותר בין חוכמה ובין סגנון ה"סטורגיי". בבחינה מעמיקה יותר תוך הפרדה גילאית בין תקופת הבגרות הצעירה לבין תקופת הבגרות האמצעית ואילך נמצא כי קיים קשר בין מספר מרכיבים ממודל החוכמה (פתיחות לחוויה, עושר התנסויות ורפלקטיביות) ובין סגנון האהבה המאני בקרב נבדקים בני תקופת הבגרות הצעירה ובקרבם נשארים גם הקשרים בין חוכמה ובין סגנונות הארוס והאגפה אולם אין אנו עוד לקשר בין חוכמה לסגנון הסטורגיי. לעומת זאת, בקרב בני תקופת הבגרות האמצעית ואליך נצפה קשר בין חוכמה ובין סגנון האגפה והסטורגיי אך לא התקיים הקשר בין חוכמה לסגנון הארוס ובין סגנון המאניה לבין אותם מרכיבים במודל החוכמה של וובסטר שתיארתי קודם לכן.

במסגרת הדיון התיאורטי בממצאים הצגתי מספר פרספקטיבות להתבוננות על קשרים אלה. ראשית, הראיתי כיצד הבחירה בסגנונות אלה משרתת את איכותו של הקשר, וקשורה במובן רחב יותר לחוכמה ככוח שמכוון לעברם של חיים טובים ומספקים. שנית, הראיתי כיצד הן החוכמה והן סגנונות האהבה שנמצאו במתאם עמה, נובעים מתפיסה תרבותית אודות מקומו של "הפסיכולוגי" בתפיסתנו את העצמי ואת העולם. שלישית, בחנתי שני מושגים מרכזיים בחוויית האהבה הרומנטית- הראשון תשוקה והשני התמסרות. מושגים אלו, כך הראיתי, ממלאים תפקיד מרכזי גם בתהליך התפתחותה של החוכמה. התשוקה ביחסי האהבה מתרגמת לארוס במובן כוללני יותר, אשר מהווה כוח מניע להתפתחות וצמיחה אישית, כוח שמאפשר פריצה של גבולות ומבנים אישיים קיימים ופינוי מקום ליצירתם של חדשים. ההתמסרות ביחסי האהבה מתרגמת במובן רחב יותר לשאיפה לטרנסצנדנציה אישיותית, המכוונת להתעלות מעל למבנים קיימים של העצמי, ולפיתוח של התבוננות מלאה ונכונה יותר במציאות תוך השתלבות עמה. הארוס והשאיפה לטרנסצנדנציה כך הראיתי, הם שני כוחות אשר נמצאים בעוצמה רבה יותר בקרב אלו שחותרים לחוכמה ומהווים חלק מהמערך הפרה-דיספוזיציוני של החכמים. בחינה וחקירה של שני כוחות אלו עשויה בעתיד לאפשר ניבוי טוב יותר מבחינה אישיותית אודות היכולת לצבור עושר התנסויות ולעשות שימוש בחוויות חיים בצורה קונסטרוקטיבית ומצמיחה לכיוונה של חוכמה.