מודל החוכמה של וובסטר

במחקר זה בחרתי להשתמש לצורך אופרציונאליזציה של מושג החוכמה בתיאוריה ובשאלון של וובסטר (Webster, 2003). הבחירה בשאלון זה נבעה הן משיקול כלכלי (הפרדיגמות האחרות בתחום הן מורכבות ויקרות ליישום), והן מכיוון שהשאלון של וובסטר מציג את החוכמה מהזווית האישיותית (Staudinger, Dorner & Mickler, 2005), ובאופן ייחודי מדגיש את האספקטים הרגשיים והחווייתיים בה. עושה רושם שבבואנו לבדוק את הקשר בין החוכמה לאהבה עיקר עיסוקנו יהיה באספקטים האלה.

הפרויקט העיקרי אותו הציב וובסטר לעצמו כמטרה, הוא פיתוחו של כלי פסיכומטרי אשר יאפשר מדידה כמותית של האספקטים האישיותיים של אלו שמחזיקים בחוכמה (Webster, 2003). כיצד תופס וובסטר את מושג החוכמה? [בסקירת הרקע התיאורטי של שאלון ה-SAWS אתבסס בעיקר על שני מאמריו של וובסטר שעוסקים בשאלון זה (Webster, 2003; Webster, in press)]. ראשית החוכמה עבור וובסטר היא מושג רב מימדי, גישה תיאורטית אשר מאפיינת את מרבית התיאוריות בתחום (ראה לדוגמה: (Ardelt, 2003; Baltes & Staudinger, 2000; Strenberg, 1998) אשר נבדלות אחת מהשנייה במרכיבים אשר נבחרו להיכלל במושג. זאת ועוד, גישתו היא גם כי מרכיבים אלו פועלים באופן הוליסטי וסינרגטי, וכי כל אחד מהם הוא הכרחי אך לא מספיק לקיומה של חוכמה. בהסתמך על מספר תיאוריות מרכזיות בתחום, מגדיר וובסטר את החוכמה בדרך הבאה: �Wisdom is the competence in, intention to, and application of, critical life experiences to facilitate the optimal development of self and others.� (Webster, in press).

החוכמה מורכבת מיכולת אינטלקטואליות כקבלת החלטות ופיתרון בעיות [יכולת אשר מרכזית בפרדיגמה של הקבוצה הברלינאית (ראה: Baltes & Staudinger, 2000)]. היא מתבססת על כוונה לפעול בצורה חכמה ועל ישום שלה, ונוצרת מתוך התמודדות עם אירועי חיים משמעותיים ומהרפלקסיה אודותיהם כשמטרת הפעולה היא הגשמה עצמית וטובת העצמי והחברה כאחד (Webster, in press). מתוך בחינה של הספרות התיאורטית בוחר וובסטר חמישה פרמטרים מרכזיים אשר מרכיבים את מושג החוכמה ואליהם הוא מתייחס בשאלון שפיתח (SAWS). אציג עתה את חמשת המרכיבים בפירוט:

Experience - חוויה והתנסות: וובסטר טוען כי חוכמה אינה מתפתחת בוואקום וכי מגוון ההתמודדויות אותן מזמנים לנו החיים הן כור המצרף בו מתפתחת החוכמה. אין מדובר בהתמודדויות כולן, אלא באותן התמודדויות עם מצבי חיים קשים, חשובים ומאתגרים. הנחה זו, זהה גם לטענתה של קרמר (Kramer, 2000), כי החוכמה מתפתחת בקונטקסט של בעיות חיים רגשיות, בין אישיות וקיומיות וזכתה גם לביסוס מחקרי בעבודתה של הקבוצה הברלינאית (Baltes et al., 1995). הנחה זו קשורה גם בעובדה כי הגיל כשלעצמו אינו קשור לחוכמה, אלא צבירת החוויות המשמעותיות אותו הוא מאפשר, הווה אומר, אין הזדקנות כשלעצמה מספקת לפיתוחה של החוכמה. עוד נמצא כי לא קיימים הבדלים בחוכמה הכללית, בין קבוצות גילאים שונות בבגרות (Staudinger, 1999b) וכי ביחס לחוכמה האישית קיימת אף ירידה נורמטיבית עם העלייה בגיל (Staudinger & Kunzmann, 2005).

Emotional Regulation - ויסות רגשי: היכולת לויסות רגשי היא מרכיב בחוכמה אשר מוסכם על חוקרים רבים שמתייחסים לחוכמה כמרכיב אישיותי (לדוגמה: Ardelt, 2003; Kramer, 2000). מרכיב זה בחוכמה מתייחס ליכולת גבוהה לביטוי רגשי, אבחנה בין רגשות וויסותם בהתאם לסיטואציה.

Reminiscence & Reflectiveness - רפלקטיביות ויכולת להעלאת זיכרונות: מרכיב זה בחוכמה מתייחס ליכולת לבחון את חייו של האדם, בעבר ובהווה, בחינה אשר משמשת לבניית הזהות העצמית, הבנה עצמית והתמודדות מושכלת עם בעיות. מרכיב זה הוא מרכזי בתיאוריה של הקבוצה הברלינאית (Baltes & Staudinger, 2000; Staudinger, 2001).

Openness - פתיחות: מאפיין נוסף של החכם הוא פתיחות, במובן שהפוך מנוקשות וחוסר גמישות. זהו אחד מהפקטורים במודל חמשת הפקטורים של האישיות והוא נמצא כמנבא החזק ביותר לחוכמה מבחינה אישיותית (Staudinger et al., 1997; Kramer, 2000). מאפיין זה קשור לחוכמה עקב המורכבות, העמימות והחוסר בפיתרון יחיד שמאפיין את מרבית בעיות החיים, ואשר בהתמודדות עימן נדרשים אנו לחוכמה, ושבעטיין החוכמה מתפתחת.

הומור: מימד זה זכה אך להתייחסות מועטה במחקר אודות החוכמה. אריקסון הוא אחד מהתיאורטיקנים שהתייחסו להומור כמאפיין של האדם החכם ומצוטט כאומר ש"אין הוא יכול לדמיין אדם זקן וחכם שאינו מסוגל לצחוק. העולם מלא בדיכוטומיות מגוחכות" (Erikson, 1963 בתוך Webster, 2003). אך לא כל סוגי ההומור קשורים לחוכמה. דוגמאות לאלו מביניהם שקשורים לחוכמה לדעת וובסטר הם זיהוי של אירוניה, והומור כמפחית דחק וכיוצר קשר בין- אישי. רזולוציה מדויקת יותר לקשר בין מאפיינים אישיותיים שונים לסוגי הומור מוצעת ע"י רוץ' (Ruch) אשר מבחין בין שני סוגי הומור. הסוג הראשון הוא הומור שמתאפיין באי התאמה אשר נפתרת ע"י פאנץ' ליין (incongruity-resolution). הסוג השני הוא הומור נונסנס, אשר בו הפאנץ' ליין אינו מספק פיתרון מלא לחוסר ההתאמה ולעיתים אף יוצר חוסר התאמות נוספות. הנבדקים אשר העדיפו את סוג ההומור הראשון התאפיינו בקונסרבטיביות, הימנעות מאי וודאות, בעכבות אישיותיות חזקות ובהתנהגות בהתאם לציפיות חברתיות. לעומתם התאפיינו הנבדקים שהעדיפו את הומור הנונסנס באינטליגנציה גבוהה, פתיחות לחוויה, העדפה של מורכבות אסתטית, ונונקונפורמיזם (Ruch, 2002). ניתן לראות את הומור הנונסנס כקשור באופן הדוק יותר למציאות הקיומית כפי שהיא נתפסת בימינו על אי הוודאות והפרדוקסאליות שבה ולקשור את העדפתו לחוכמה.

הכרת תודה | תקציר | מבוא | חוכמה במובנה הרחב התיאוריה של הקבוצה הברלינאית | חוכמה אישית הפרדיגמה הברלינאית | מודל החוכמה של וובסטר | אהבה רומנטית ע""פ לי והאופרציונאליזציה של הנדריק והנדר� | מושגים קרובים ונוספים אליהם אתייחס בעבודה | אינטגרציה בין המושגים | השערות המחקר | הליך | אוכלוסיה | כלי המחקר | השערה ראשונה | השערה שניה | בחינה נוספת של ההשערות אודות סגנון המאניה והסטורגיי תו | הבדלים בין המינים | הערה מקדימה | מבוא קצר לדיון | החוכמה כיכולת פרקטית | חוכמה וסגנונות אהבה כאידיאולוגיות המשולבות יחדיו בתפי | תשוקה והתמסרות, ארוס וטרנסצנדנציה ניתוח מוטיבציוני של | סיכום | מקורות |