פרויקט המדגם - הערה מקדימה - הקשר בין חוכמה לבין סגנונות אהבה רומנטית

לפני שאפתח בדיון אודות הממצאים שעלו במחקר זה אקדים ואומר כי תוך כדי המשך חקירת הקשר בין החוכמה לבין האהבה בכלל והארוס בפרט נוכחתי לדעת שאחת מהשערות המחקר שלי התבססה על נתונים חלקיים בלבד, ובחינה מעמיקה יותר של החומר התיאורטי מחייבת את עדכונה. בשלבי המחקר הראשונים שיערתי כי לא יתקיים קשר בין החוכמה ובין סגנון הארוס. השערה זו נבעה מהקשר האישיותי בין הסגנון הארוטי לבין המאפיין האישיותי של אקסטרוברטיות, והתבססה על מחקרים קודמים בהם נמצא כי: א. אקסטרוברטיות גבוהה קשורה בהעדפה של סגנון הארוס (White, Hendrick & Hendrick, 2004), ב. כי ניתן למצוא רמות שונות של אקסטרוברטיות בין החכמים (Lyster, 1996 בתוך Kramer, 2000), ו-ג. על טענתן של סטאודינגר וקונצמן כי בבואנו לדון בהתפתחות אישיותית לכיוון של בשלות וטרנסצנדנציה אשר היא מקבילה אפשרית לפיתוחה של חוכמה אישית (Staudinger, Dorner & Mickler, 2005), אין מדד האקסטרוברטיות רלוונטי לדיון בניגוד לשאר הפקטורים האישיותיים במודל ה- 'big five' (Staudinger & Kunzmann, 2005). עם זאת, בניתוח מעמיק יותר התברר לי כי מרכיב האקסטרוברטיות הוא רק חלק קטן מהסיפור, וכי אלמנט נוסף ועמוק יותר מעורב בקשר בין חוכמה במובנה האישיותי ובין סגנון הארוס. מרכיב זה הוא התשוקה. ראשית, רמה גבוהה של תשוקה היא מאפיין מרכזי של הסגנון האהבה הארוטי. שנית, ככל שהעמקתי בחקר התשוקה הבנתי כי לתשוקה מרכיב מרכזי בתהליך רכישת החוכמה, ובנוסף לכך ביטוי חופשי יותר ומשוחרר של התשוקה מתאפשר בעזרת החוכמה. הדבר מביא לכך שהשערה נכונה תהא כי נכון יהא לצפות לקשר חיובי בין החוכמה ובין הסגנון הארוטי (כאמור עקב מרכיב התשוקה המרכזי שבו). אי לכך, אתייחס בשלב זה של העבודה אל הממצאים כמאוששים את השערה זו, ואוסיף וארחיב אודות הקשר המורכב בין חוכמה ובין תשוקה.