אינטגרציה בין המושגים

אם כן, מכיוון שהמחזיק בחוכמה מחזיק למעשה בידע, בתובנה וביכולת שיפוט גבוהים במיוחד בנוגע לאופיים ואופן ניהולם של "החיים הטובים" (Baltes & Staudinger, 2000), ומכיוון שהחוכמה מציעה מעין מערכת אשר יכולה לכוון את הפרט להתפתחות אופטימאלית (Kunzmann, 2004), ניתן יהיה להניח כי בחירותיו של הפרט שמחזיק בחוכמה יהיו בחירות אשר יובילו לחיים הטובים. אך מהם 'החיים הטובים'? שאלת 'החיים הטובים' היא בעיקרה שאלה פילוסופית אך היא זכתה באופן עקיף להתייחסות פסיכולוגית במסגרת תיאוריות התפתחות ותיאוריות אישיות שונות. לאחרונה זכתה שאלה זו גם להתייחסות ישירה מצידה של סטאודינגר (Staudinger, 1999a). ניגש ראשית להבהרת השאלה מהבחינה הפילוסופית. כמעט בכל החברות האנושיות ניתן למצוא את מושג 'החיים הטובים', חיים שהינם טובים יותר מחיים אחרים בהתאם לערכיה של אותה חברה. הגישה הפילוסופית הקלאסית לחיים הטובים גורסת כי �החיים הטובים� הם חיים אשר נחיים מתוך הרמוניה בין האדם לטבעו שלו ובינו לבין שאר בני האדם והעולם שבו הוא חי. ומהי החוכמה? החוכמה היא היכולת למצוא את מקומך בעולם ולהשתלב בו באופן הרמוני, לחיות מתוך התאמה עם העולם שבו אתה מכיר כעולמך (שלנגר, 2000). סטאודינגר (Staudinger, 1999a), שמייצגת גישה פסיכולוגית לשאלת אומנות החיים או שאלת 'החיים הטובים', מעלה את האפשרות כי הפסיכולוגיה יכולה במידת מה לספק תשובה לשאלה זו. בבואנו להתבונן על �החיים הטובים� אנו שואלים למעשה שתי שאלות טוענת סטאודינגר, האחת נוגעת לתובנה בנוגע לחיים והשנייה בנוגע לניהולם של החיים, שאלה של 'מה?' ושאלה של 'איך?'. היא מציעה במאמרה מספר מרכיבים אשר יכולים לסייע למתן תשובה לשאלות אלו, אך לדיונינו חשוב להתייחס בעיקר לכך שהחוכמה קשורה בתובנה ביחס לחיים וכי ניתן להשתמש ברכיבי החוכמה כקווים מנחים בהתמודדות עם בעיות החיים המורכבות, הווה אומר בהשגתם של חיים טובים.

'החיים הטובים' אינם בהכרח חיים של עונג ושימחה. אלו הם חיים של מודעות ומשמעות. מעניינת העובדה שקבוצת הנבדקים שזכו לכינוי "מורכבים" במודל של לאבווי ויאף (Labouvie- Vief & Medler, 2002), קבוצה שאליה מתייחסות סטאודינגר ועמיתותיה כאל גבוהה במדד החוכמה האישית, אינה מציגה רווחה נפשית גבוהה (SWB). ניתן גם לשער כי קבוצה זו מחזיקה במידה נמוכה במיוחד של האשליות החיוביות, אשר מסייעות לבריאות הנפשית אותן מתארים טיילור ובראון (Taylor & Brown, 1994), וגם לתחושת הרווחה הנפשית כפי שהיא נמדדת ע"י מדד הרווחה הנפשית (Shmotkin, 2005). מעבודת דוקטורט שנערכה אודות החוכמה (Lyster, 1996 בתוך Kramer, 2000) עולה כי הגבוהים במדד החוכמה (ע"פ הפרדיגמה הברלינאית) דיווחו אמנם פחות על חוסר סיפוק בחיים מקבוצת הביקורת, אך מאידך, קבוצה זו גם לא דיווחה על יותר סיפוק. כמו כן נמצא כי חברי קבוצה זו דיווחו לרוב על בריאות גופנית טובה פחות ביחס לחברי הקבוצות האחרות במחקר. ההסבר שליסטר (Lyster) מספקת לממצא זה הוא שאין החכמים שונים מהפחות חכמים במערך החוויות אותם הם חווים או במבנה הרגשי שלהם (נמצא כי נוירוטיציזם הופיע גם ברמות חוכמה גבוהות), אלא במשמעות אותה הם מעניקים לחוויות חייהם, וכן בנכונותם לחוות באופן פתוח, הן רגשות שליליים והן רגשות חיוביים, ולאמץ הן את החלקים החיוביים והן את החלקים השליליים בעצמם (Kramer,2000). ובמעבר למרחב יחסי האהבה, ניתן לשמוע בממצא זה הד לגישת יחסי האובייקט של מלני קליין (2002), שגורס שהכרה מלאה של החוויה הפנימית על הטוב והרע שבה, שבסיסה השאיפה לידיעה אמיתית, ופיתוח יחס של סליחה כלפי האובייקטים שהפנמנו, קשורות בהתפתחותה של היכולת לאהוב. אך יש לזכור, כי בתיאוריה הפסיכואנליטית אהבה רומנטית בוגרת היא דבר שנראה בצורה מסוימת ומוגדר באופן התפתחותי היררכי (לדוגמה: Kernberg, 1974 ), ואילו לי (Lee, 1988), בניתוחו, מתייחס למגוון אפשרויות לנהל קשרים רומנטיים ואת כולן הוא מכנה אהבה.

ע"פ פרום "האהבה היא אומנות כשם שהחיים הם אומנות; אם ברצוננו ללמוד הלכות האהבה, עלינו לפתוח באותה דרך שבה אנו פותחים ברצותנו ללמוד כל אומנות אחרת, נניח מוסיקה, ציור, נגרות, או אומנות הרפואה וההנדסה" (פרום,1967, עמ' 14). אך מהי הדרך החכמה לאהוב? הדרך אשר תתרום לאומנות החיים אותה מציע פרום ללמוד. במילים אחרות נשאלת השאלה � בהנחה שהחוכמה מעניקה את הכלים לחיות את 'החיים הטובים' ואהבה היא בהחלט חלק חשוב מ'החיים הטובים', מה יכולים אנו ללמוד מהחכמים אודות אהבה? ניתן לראות בשאלה זו מעיין וריאציה על שאלה שכבר נשאלה בספרות המחקרית. אברהם מאסלאו (Maslow) בספרו "Motivation and Personality" שפורסם לראשונה בשנת 1954, מציג את אפיוניהם של אלו אותם הוא מכנה "Self actualizing people" ושואל באחד מפרקי הספר "what have these people to teach us about love and sex?" (עמ' 182). במחקר זה מעוניין אני לבדוק מה באמת אותם חכמים יכולים ללמד אותנו אודות אהבה וכן מה האהבה יכולה ללמד אותנו על התפתחותה של החוכמה. ע"פ לי (Lee, 1988), סגנונות האהבה שווים בערכם, כשם שצבעי הקשת שווים בערכם, אין ערכו של הצהוב רב יותר מערכו של הכחול. אם כן מעניין יהיה לבדוק האם קיים סגנון אהבה שהינו "חכם" יותר מסגנונות האהבה האחרים, שמעצם הבחירה בו ניתן לזכות בחיים טובים יותר. לבסוף יהא מעניין לבדוק באם קיימים כוחות מסוימים אשר נמצאים הן בבסיס תהליך התפתחותה של החוכמה ובבסיס יחסי אהבה מסוימים. מעניין יהא להכיר כוחות אלו ואולי אף לחשוב על דרכים כיצד לטפחם.

רמז ראשוני מבחינה אמפירית לקשר בין חוכמה ובין סגנונות האהבה, נובע ממחקרו האחרון של וובסטר (Webster, in press), בו הוא בודק בין השאר, את הקשר בין חוכמה ובין סגנונות התקשרות. מהמחקר עולה כי קיים קשר שלילי בין חוכמה כפי שהיא נמדדת ב-SAWS ובין מדד ההתקשרות הנמנעת, אך לעומת זאת לא היה קשר בין ציון החוכמה ובין מדד ההתקשרות החרדה. נתון זה מהווה רמז לכך שנראה קשר שלילי בין חוכמה וסגנון האהבה הלודי אשר מקושר לסגנון ההתקשרות הנמנע (Levy & Davis, 1988) אך לאו דווקא קשר שכזה בין חוכמה ובין סגנון האהבה המאני ויתכן שאף להיפך.

השאלות שנשאלות במחקר הנוכחי הן: ראשית, האם קיים הבדל בין סגנונות האהבה שמאפיינים אנשים חכמים לעומת סגנונות האהבה שמאפיינים את שאר האוכלוסייה, ושנית, אילו סגנונות אהבה יעמדו בקשר חיובי עם מדד החוכמה.

מאפייני המושגים בשאלת המחקר: התיאוריה אודות סגנונות האהבה כפי שפותחה ע"י לי (Lee, 1988) היא תיאוריה טיפולוגית, אך שאלון ה-LAS מתייחס אל סגנונות האהבה כאל משתנים (Hendrick Hendrick, 2003), הווה אומר כשישה פרמטרים שונים של אותו נבדק אשר אינם מוציאים אחד את השני וניתן להחזיק במספר מהם (במספר סגנונות אהבה) בו זמנית. למושג החוכמה אופי שונה. ע"פ הקבוצה הברלינאית אשר מתייחסת אל החוכמה כאל ידע ומומחיות ייחודיים, החוכמה נצברת מבחינה כמותית, על אף שאין הם פוסלים את האפשרות כי ברמות גבוהות שלה קיימת קפיצה איכותית (Baltes & Staudinger, 2000). לעומת זאת את התואר 'חכם' הם שומרים לאנשים אשר מציגים רמות גבוהות במיוחד של ביצוע, וזאת עקב ההיסטוריה של המושג, והעובדה שלאורך הדורות חוכמה הייתה דבר ייחודי, נדיר וקשה להשגה. ע"פ התיאוריה של וובסטר והשאלון שפיתח (Webster, 2003; Webster, in press), ניתן להתייחס על החוכמה כנמצאת על רצף ולא כמאפיין קטגוריאלי. לעומת זאת, גם וובסטר (Webster, 2003) רואה בחוכמה מאפיין ייחודי ונדיר, ועקב כך, את התואר 'חכמים' הוא שומר לקבוצת הנבדקים, אשר נמצא כסטיית תקן אחת לפחות מעל ממוצע השאלון. במחקר זה אתייחס לחוכמה כנמצאת על רצף, ובהתאמה עם הקבוצה הברלינאית ווובסטר אשמור את התואר חכם לאותם נבדקים, אשר ישיגו רמה גבוהה במיוחד בשאלון ה- SAWS.

הכרת תודה | תקציר | מבוא | חוכמה במובנה הרחב התיאוריה של הקבוצה הברלינאית | חוכמה אישית הפרדיגמה הברלינאית | מודל החוכמה של וובסטר | אהבה רומנטית ע""פ לי והאופרציונאליזציה של הנדריק והנדר� | מושגים קרובים ונוספים אליהם אתייחס בעבודה | אינטגרציה בין המושגים | השערות המחקר | הליך | אוכלוסיה | כלי המחקר | השערה ראשונה | השערה שניה | בחינה נוספת של ההשערות אודות סגנון המאניה והסטורגיי תו | הבדלים בין המינים | הערה מקדימה | מבוא קצר לדיון | החוכמה כיכולת פרקטית | חוכמה וסגנונות אהבה כאידיאולוגיות המשולבות יחדיו בתפי | תשוקה והתמסרות, ארוס וטרנסצנדנציה ניתוח מוטיבציוני של | סיכום | מקורות |