פרויקט המדגם - דיון - הקשר בין מאפיינים אישיותיים והתנהגות חיילים כלפי אוכלוסייה פלשתינית ביהודה ושומרון

מהממצאים עולה כי קיימת התנהגות לא נאותה בקרב חיילים כלפי האוכלוסייה הפלשתינית בהיקפים משמעותיים שלא פורטו בשל רגישותם. ההתנהגות נבדקה ביחס למשתני הפרופיל שנלקחו כמשתני רקע (תפקיד צבאי וותק) ומול משתני האישיות על פי השערות המחקר. לא נמצא קשר בין וותק החייל לבין מידת מעורבותו בסוגי התנהגות לא נאותה, ולא התאפשרה בשל מגבלות המדגם, בדיקת הבדלים בין מפקדים לחיילים.

רוב השערות המחקר הוכחו רק בהתייחס להתנהגויות ספציפיות : ביזה, החרמת רכוש ושוחד. נמצא קשר שלילי בין ביזה ומצפוניות - ככל שחייל מדורג גבוה במצפוניות תפחת נטייתו לביזה. קשר חיובי בין ביזה ונוירוטיות - ככל שחייל מדורג גבוה בנוירוטיות, תגבר נטייתו לקחת חלק בביזה. קשר שלילי בין החרמת רכוש ומצפוניות - ככל שחייל מדורג גבוה במצפוניות תפחת נטייתו להחרים רכוש, קשר חיובי בין נוירוטיות להחרמת רכוש - ככל שחייל מדורג גבוה בנוירוטיות, תגבר נטייתו להחרים רכוש. וקשר שלילי בין שוחד ונעימות - ככל שחייל גבוה בנעימות , כך תפחת נטייתו להיות מושא לשוחד. לא נמצאו עוד קשרים בין תכונות אישיות לסוגי ההתנהגות הלא נאותה האחרים.

לעומת זאת, בולט במיוחד הממצא המפצל באמצעות ניתוח הגורמים (Factor analysis) את ההתנהגויות לשני דפוסים מרכזיים. דפוס אחד כולל את ההתנהגויות : אלימות פיזית, עיכוב במחסום, פגיעה בסמלים, אלימות מילולית, איום בנשק להפחדה, וחבלה ברכוש , ודפוס שני שכולל את ההתנהגויות: לקיחת כסף, ביזה ושוחד. את הדפוס הראשון, הכולל התנהגויות שאין בהם תועלת נראית לעין כינינו " כוונת פגיעה" בעוד שאת הדפוס השני, בו ישנה לחייל תועלת מוחשית, כינינו "תועלת אישית".

בניגוד לדפוס הראשון שאינו קשור כלל במשתני אישיות , מה שמוביל למסקנה כי הגורמים הינם בשדה הסביבתי- מצבי, הרי שהדפוס השני כפי ששיערנו, נקשר באופן מובהק במשתנים אישיותיים- נוירוטיות ומצפוניות, אשר מסבירים כ7% מהשונות בו. ככל שאדם מצפוני יותר פוחתת נטייתו להתנהגויות מסוג "תועלת אישית" וככל שאדם נוירוטי יותר ,תגבר נטייתו להתנהגות מסוג זה. מבין שני המרכיבים חזקה יותר הנוירוטיות. חוסר יציבות רגשית שמכיל ממד הנוירוטיות הוא הדומיננטי ומכיל בתוכו את ההסבר בשל מצפוניות.

גילוי שני המרכיבים הינו מעניין במיוחד לאור החלוקה שעורכים ורדי ווינר , במסגרת הטיפולוגיה לדפוסי OMB,בין התנהגות שנועדה לשרת את העצמי (סוג S) , להתנהגות שנועדה לגרום נזק (סוג D). הסוג הראשון, OMB type s , המזכירה את המכנה המשותף להתנהגויות אשר כינינו "תועלת אישית", הינה התנהגות לא נאותה שנועדה לשרת את "העצמי" - את הפרט. היא מאופיינת בפגיעה בעבודה עצמה ,פגיעה ברכוש, פגיעה במקורות, בסמלים, או בהרגלים של הארגון גניבות, פגיעה באחרים הטרדות. לטענתם, אנשים שיש להם OMB מסוג S מונעים מאינטרסים ודאגה לעצמי (תהליכים אינסטרומנטלים). במקרה שלנו OMB type s כולל: לקיחת כסף, ביזה ושוחד. זאת לעומת OMB type D ,התנהגות לא נאותה שנועדה לגרום נזק, המזכירה את ההתנהגות אשר כינינו "כוונת פגיעה" . מטרות היעד של התנהגות זאת יכולות להיות הן פנימיות והן חיצוניות. המטרה של התנהגויות אלו הינה להזיק לאחרים או לארגון באופן מכוון. התנהגויות אלו יכולות להתבצע על ידי חברי הארגון מיוזמתם האישית, או מתבצעות בשם או עבור "האחרים המשמעותיים" שלהם. (מפקדים, חברים לפלוגה, במקרה של הארגון הצבאי) בעוד שהכוונה המרכזית הינה לגרום נזק. במקרה שלנו יהיו אלו ההתנהגויות : אלימות פיזית, עיכוב במחסום, פגיעה בסמלים, אלימות מילולית, איום בנשק להפחדה, וחבלה ברכוש. אנשים שיש להם OMB מסוג D מונעים לטענת החוקרים, מתהליכים נורמטיבים או אינסטרומנטלים , או משניהם יחד. ההקבלה בין שני דפוסי ההתנהגות לממצאים המחקריים מאפשרת אולי תחילתו של בדיקת המסגרת המוטיבציונית ועל כך ארחיב בהמשך. במחקרם, קיים גם OMB type O , ( שנועד להיטיב עם הארגון) אולם הוא איננו מסייע לנו בהכרח בהבנת התופעה המופיעה במחקרינו.

גם בטיפולוגיה אשר ערך כהן (Cohen, 1973) בין סוגי ונדליזם ראינו את ההבדל בין acquisitive vandalism ( נזק הנובע מרצון לאסוף רכוש) . ל Tactical/ ideological vandalism (משיכת תשומת לב לנושא מסוים או לעצמי), לVindictive vandalism (נקמה) .ול Malicious vandalism (תוקפנות זדונית). כמו רבות מהטיפולוגיות שהבאנו בתחילת עבודה זו ,נראה כי קשה שלא לסווג את ההתנהגויות ללא המסגרת המוטיבציונית. חלק גדול מהחוקרים מסווגים את ביטויי ההתנהגות על פי הכוונה. אנחנו בהתבסס על טיפולוגיות אלו נציע אפשרויות לבדיקת מוטיבציות על סמך מחקר זה.

הממצאים מלמדים ,אם כן, שהתנהגויות מסוג "כוונת פגיעה" , של חיילים כלפי אוכלוסייה פלשתינית, עשויות להיות מוסברות על ידי משתנים אחרים למשל: חברתיים- סביבתיים, ואינן קשורות באישיותו של החייל. משמעות הדבר היא כי כל חייל חשוף לביצוע התנהגויות אלו ללא מעצורים ועכבות אישיים ומעתה והלאה ישפיעו על ביצוע או אי ביצוע התנהגות כזאת גורמים אחרים. בהמשך דיון זה נציע מיפוי גורמים חברתיים אפשרי. בניגוד, בהתנהגויות מסוג "תועלת אישית", מסבירה האישיות חלק קטן אך מובהק מהתופעה. אחת ההשלכות האפשריות נוגעת לתשומת לב מפקדים כבר בשלב המיון לאיתור חיילים " מועדים" שבהיותם גבוהים בנוירוטיות ונמוכים במצפוניות ייטו יותר מאחרים להתנהגות לא נאותה כלפי האוכלוסייה הפלשתינית. למרות הדבר, עדיין נותר חלק גדול מהשונות שאינו מוסבר באמצעות האישיות גם בסוג זה של התנהגות, ולכן גם במקרה זה יש לשים לב לאחוזי השונות הרבים הנוספים שלא נבדקו במסגרת מחקר זה.

נתון מפתיע ביותר היה כמות המדווחים והיקף הפעולות המדווחות. בעוד אנחנו שיערנו כי המחקר יסבול מ"שיעור בסיס נמוך" (Low Base Rate), הרי שבפועל אחוז המשיבים היה גבוה ושכיחות התופעות המדווחות והיקפן הינו מעל למקובל בתחום ה-OMB. לא ניתן לאתר כי המחקר סבל מרצייה חברתית (Crowne & Marlowe ,1960) ולא מניהול רושם (Villanova & Bernardin,1989). של המשיבים כלפינו בעת ביצוע המחקר. דבר המעיד אולי על רצון להציף את הדברים אל רמת השפה המדוברת, עבור רוב החיילים היתה זו הזדמנות ראשונה לעסוק בנושא באופן גלוי.

ממצאים נוספים עלו במהלך העברת השאלונים אשר הינם בבחינת הסקה פרשנית מתוך תגובות החיילים ומהלך ההעברה. ממצא ראשון שעלה באופן חזק הוא עוצמת הכעס והתוקפנות הגבוהה שפרצה מקרב החיילים בעת מילוי שאלון זה. תגובה שכיחה אחת היתה כעס מתפרץ " מה, זה שאלון של "בצלם"? (ארגון לזכויות אדם), תגובה שלילית נוספת שחזרה על עצמה פעמים רבות - השאלות לא הוגנות הן לא מבינות מה עובר עלינו שם וכד'... מתוך ההתנגדות שעלה בקרב חיילים והתוקפנות שהופנתה לעברינו , נראה כי אכן נגענו בתחום רגיש במיוחד אשר אינו מדובר בקרב חיילים. למרות זאת אחוז הדיווח העצמי ושיעור ההתנהגות המדווחת היה גבוה והפתיע אפילו אותנו.

ממצא שני שעלה באופן בולט מהתייחסות המשיבים באופן מילולי על גבי השאלון , חושף כי התגובה השכיחה ביותר הינה : "למה לא הבדלתם בין פלשתיני שהגיע לו לפלשתיני שלא היגיע לו". תגובה זו נאמרה לאחר שהחיילים תודרכו בעל פה ובכתב בראש השאלון כי עליהם להתייחס רק להתנהגות שלא קיבלו פקודה לבצע. מכאן נובעת הנחה סמויה של החיילים כי חלק מהתנהגויות אלו לגיטימיות במקרה של הפעלת שיפוט מוסרי בהקשר. מקומו של השיפוט המוסרי כממתן התנהגות לא נאותה מעניין וראוי לבדיקה עתידית.

יתרונותיו של מחקר זה , שתוארו במבוא לעבודה ,ניכרים בשלב זה. ראשית, הוא מאפשר לראשונה הכרות עם התנהגות לא נאותה של חיילים כתופעה שיש לה מסגרת מארגנת, רציונאלית והיא ניתנת ללמידה ולהתערבות. היקפי מעורבות נראים לעין וקשירת ההתנהגויות אשר לכאורה אין קשר בינהם בתוך שתי משפחות התנהגויות מרכזיות המאפשרות המשך חקירה ולמידה בעתיד. שנית, הוא מאפשר התבוננות על הקשר בין משתנים אישיותיים ובין הנטייה להתנהגות לא נאותה. בכך הוא שולל את הלכי הרוח הגורסים כי אישיותו של החייל היא הגורם המרכזי לביצוע התנהגויות אלו ומחייב בירור עתידי בנוגע להקשרים חברתיים סביבתיים. עם זאת הוא מצביע על דפוס התנהגות למטרת תועלת אישית ובו הוא מהווה מפתח להגברת תשומת הלב של המפקד בהכירו את חייליו לגבי הפוטנציאל שלהם לנקוט בהתנהגויות מסוג זה. שלישית, הוא מציע כלי למדידת ההתנהגויות הללו בקרב חיילים , אשר חושף דרך שאלון פשוט נתונים ברורים המעידים על היקף התנהגות כזה, שכיחויות ועוד פרטים אשר לא נצרך לפרסם לאור השערות המחקר אולם הם שמורים בידי החוקרת ועשויים להוות מצע לבניית מחקרים עתידיים בתחום. כלי לדיווח עצמי, השלכתי ועמדתי שכזה חסר זמן רב, כל עוד התווכחו בינהם מפקדים, חיילים והחברה הישראלית בשאלה האם בכלל קיימות התנהגויות כאלו כתופעה או שמדובר במספר "עשבים שוטים". שאלון זה מוכיח כי אכן קיימת התופעה והיא תופעה נורמטיבית אשר אחוז שולי בה , אך מובהק, לוקח חלק בהתנהגויות מסוג זה. כעת גם ניתן לבחון מאילו משתנים בלתי תלויים סביבתיים וחברתיים מושפעת ההתנהגות.

למחקר זה מספר מגבלות, אשר חלקן הוזכרו כבר בשלב תכנון המחקר וחלקם התגלו בתהליך הבדיקה. ראשית אתייחס למגבלות התיאורטיות.

יש לזכור כי קיים קושי להשליך מן המסגרת התיאורטית שפותחה כולה בהתייחס לעולם העבודה על המציאות הצבאית. בשל העובדה כי החייל אינו עובד במקום העבודה ונטול חופש בהיותו נמצא שם מתוקף חובת השירות. והן בשל אופי ההתנהגות הלא נאותה הזדמנות להתנהגות קיצונית בן חיים למוות. כמו כן העובדה כי חלק מההתנהגויות "מותרות" ומהוות התנהגות פונקציונאלית בקונטקסט של ביצוע משימות סיכול טרור למשל. והן הופכות להתנהגויות בהן אנחנו עוסקים רק כשמדובר ביוזמת החייל ללא מתן פקודה ממפקדיו. הפריזמה של ספרות ההתנהגות הלא נאותה תרמה למחקר זה במיוחד בחיפוש המשותף בין ההתנהגויות ובחיבור דפוסי התנהגות אלימה וונדליזם לכדי תשתית לניתוח הנתונים. עם זאת, יש לזכור כי ההתייחסות לתופעה במסגרת הצבא מצריכה התייחסות נוספת למכלול גורמים אשר הינם ייחודיים לתופעה הצבאית. לדוגמה: מידת האוטונומיה של הפרט, תחושת החרדה הכללית מסכנת החיים ומהפחד להיכשל , מידת העמימות סביב פקודות או הוראות פתיחה באש, תנאים פיזים ומנטלים ומידת סיפוקם, מידת הלחץ, עומס המשימות העובדה כי מדובר בעיסוק שבין חיים למוות ומחירה של השגיאה וכיו"ב.
יש לקרוא מחקר זה תוך הבנת מורכבות המציאות שמזמן העימות המתמשך בין צה"ל לאוכלוסיה הפלשתינית ובתוכו הסיטואציה בה צד אחד, מבצע ההתנהגות, הינו הפטרון בעל הכוח אל מול צד חלש מלכתחילה. יש הטוענים כי עוצמתו של המאבק הפלשתיני הינה בתודעה על ידי הדגשת "עוצמת החלש" ולכן סיטואציה של הפעלת כוח מהצד הישראלי הינה ניצחון פיזי ישראלי ופעולה פונקציונאלית עבור המאבק בפלשתיני. בתוך מורכבות זו החייל אל מול מושא ההתעללות אינו דומה לעובד מן השורה התוקפני כלפי סביבתו.

מספר מגבלות נובעות מהתהליך המחקרי:

המדגם המצוי בידינו לא אפשר בחינת הבדלים הין מפקדים לחיילים, הבדלים, שעשויים להיות מעניינים ולשפוך אור נוסף על התוצאות. מדגם עתידי יצריך התייחסות לסוגייה זאת בשלב בחירת אוכלוסיית המדגם
השאלון שהורכב במיוחד לבחינת ההתנהגויות, על אף מהימנותו הגבוהה , הינו מסורבל בהכילו 70 פריטים ואינו " ידידותי למשתמש". פעמים רבות נשמעו מקרב המשיבים תלונות על כך שהשאלון חוזר על עצמו שוב ושוב. כיום ניתן באמצעות הנתונים לקצר אותו ל34 פריטים בלא לפגוע בתוקפו ובמהימנותו.
מימד השיפוט המוסרי אשר התגלה כרלוונטי בשל ההערות המילוליות חסר בשאלון. ניכר מהתשובות כי אם היה פרק מובנה בשאלון המאפשר התייחסות לשיפוט המוסרי כמשתנה מתערב היתה מתקבלת תמונה מורכבת יותר בנוגע לדיווח על ההתנהגויות.