הערכה עצמית ואחריות

במחקר של ג'וזפס נמצא שאנשים בעלי הערכה עצמית נמוכה נוטים לבחור אלטרנטיבות שמפחיתות את הסיכוי לחרטה (Josephs et al., 1992). במחקר הנוכחי נבדקה הן "ההשתלבות" בקבוצות כפונקציה של הערכה עצמית והן את ההשפעה של הערכה עצמית על רמת החרטה שנמדדה אח"כ. לא נמצא אישוש לניבוי שרמת הערכה עצמית תשפיע על ההשתלבות בקבוצות. ייתכן וחוסר אישוש זה נובע מכך שבמחקר של ג'וזפס נבדקו רק 78 נבדקים מתוך 1500 אשר הפגינו רמות קיצוניות של הערכה עצמית ולכן רמת האבחנה בו הייתה גבוהה.

לגבי ההשפעה של הערכה עצמית על רמת החרטה אחר כך נמצאה תוצאה שנראית כמנוגדת לניבוי הסביר שבעלי הערכה עצמית נמוכה יפגינו רמות חרטה גבוהות יותר. התוצאות לגבי מדד ההדמייה המכוונת מצביעות על כך שנבדקים בעלי הערכה עצמית נמוכה דווקא הפגינו רמות חרטה נמוכות יותר. תוצאה זו מחוזקת ע"י מדד ההחלטה שבו מפגינים הנבדקים בעלי הערכה העצמית נמוכה יותר שביעות רצון בקשר להחלטה שלהם מאשר נבדקים בעלי הערכה עצמית גבוהה. אולי ניתן להסביר תוצאה זו בכך שאנשים בעלי הערכה עצמית נמוכה יהיו מוכנים פחות להודות בטעויות שלהם שאולי נעשו.

לגבי שאלת האחריות ניתן לומר שגם ההשערה הזו לא אוששה באופן מלא שכן למרות שקבוצת החוסר פעולה שנשקלה הפגינה רמת חרטה גבוהה מזו של קבוצת הלא שוקלים, דווקא קבוצת האחריות הגבוהה ביותר (פעולה) הפגינה את רמת החרטה נמוכה ביותר, כל זאת כאשר נעשה שימוש במדד ההדמייה המכוונת. במדד הכללי לא נמצאו כלל הבדלים בין שלוש הקבוצות.

אולם יש להתייחס לכך שייתכן שהמאפיין הקריטי המבחין בין קבוצות חוסר הפעולה הוא לא רמת אחריות אלא עצם המאמץ המושקע בהחלטה. החלטה שנשקלה היטב משמע שהושקע בה מאמץ רב ואילו החלטה שלא נשקלה היטב או בכלל, רמת המאמץ שהושקע בה הוא מינימלי.

תקציר | חרטה | אפקט הפועל? | השערת דפוס הזמן השונה | ספקנות מאוחרת | הערכה עצמית ואחריות | סקירה של המחקר הנוכחי | השערות המחקר | נבדקים | כלים | ניתוחים סטטיסטיים | אפיון המדגם | השערה ראשונה | השערה שנייה | השערה שלישית | השערה רביעית | החרטה בטווח הקצר | החרטה בטווח הארוך | דפוס זמנים שונה? | הערכה עצמית ואחריות | סיכום | מקורות |