דפוס זמנים שונה?

כפי שנאמר במבוא, הויכוח העיקרי בין החוקרים היה האם ישנו דפוס זמנים שונה לחרטה עקב פעולה לעומת החרטה עקב חוסר פעולה. גילוביץ' ומדבק טענו שהחרטה עקב פעולה יורדת במשך ואילו החרטה עקב חוסר פעולה עולה עם הזמן (Gilovich & Medvec, 1994). כאשר כהנמן טען שלא מדובר בדפוס זמנים שונה אלא בשני רגשות שונים בתכלית: החרטה בטווח הקצר הנה חרטה "חמה" ומאפיינת יותר פעולות ואילו החרטה בטווח הארוך הנה "עגמומית" ומאפיינת יותר חוסר פעולה. כהנמן טען שאין דפוס "התנהגות" שונה לחרטה עקב פעולה לעומת החרטה עקב חוסר פעולה ושניהם יורדות בעוצמתן במשך הזמן (Kahneman, 1995).

כהנמן לא בדק את טענותיו באופן אמפירי ונסיון לעשות כן נעשה רק במחקר המשותף עם גילוביץ' ומדבק (Gilovich et al., 1998). אולם גם במחקר זה נבדק רק הקשר בין החרטה מסוגים שונים ובין רגשות נוספים האמורים להתלוות אליה. החוקרים טענו שרק מחקר אורך יפתור את המחלוקת בקשר לדפוס הזמנים, הם אף ציינו שמחקר זה "בדרך". אולם עד שנתוני המחקר הנ"ל יהיו זמינים המחקר הנוכחי מספק הזדמנות ראשונית לבחון דפוס זה באופן אמפירי.

כאשר בוחנים את החלוקה המסורתית בין פעולה ובין חוסר פעולה, תוצאות שונות באות לידי ביטוי כאשר בוחנים אותן באמצעות מדד ההדמייה המכוונת לעומת מדד ההחלטה. מדד ההדמייה המכוונת מראה שהנבדקים שפעלו, בטווח הקצר, טענו שמצבם היה טוב יותר אם הם היו מחליטים אחרת ואילו לגבי הטווח הארוך, הם טענו שמצבם היה גרוע יותר אם הם היו מחליטים אחרת. דהיינו, ניתן לומר שנבדקים אלו מפגינים ירידה ברמת החרטה ותוצאה זו קונסיסטנטית עם הממצאים הקודמים של גילוביץ' ומדבק והן עם טענותיו של כהנמן. לגבי הנבדקים שלא פעלו, נראה שרמת ההדמייה המכוונת נשארת דומה לאורך הזמן ממצא שמתיישב עם טענותיהם של גילוביץ' ומדבק ולא עם טענותיו של כהנמן (Gilovich et al., 1998).

ניתן להוסיף, שלמרות שהתוצאות הבאות שהתקבלו לגבי מדד ההחלטה אינן מובהקות, אף הן תורמות לחיזוק הדפוס שהתקבל: לגבי הנבדקים שפעלו שביעות הרצון מההחלטה גוברת במשך הזמן (מעיד על ירידה בחרטה?), לעומת זאת לגבי הנבדקים שלא פעלו שביעות הרצון שלהם מההחלטה יורדת עם הזמן (מעיד על עלייה ברמת החרטה?).

אולם תמונה שונה מתגלה כאשר מבחינים בין שני קבוצות חוסר הפעולה. שוב הקבוצה שפעלה מפגינה ירידה ברמת ההדמייה המכוונת, אולם גם הקבוצה שלא פעלה לאחר ששקלה זאת הפגינה ירידה דומה. לעומתן הקבוצה שלא פעלה מאחר ולא שקלה זאת מפגינה השארות במקום ואולי אף עלייה (דפוס, לא מובהק) ברמת ההדמייה המכוונת. התוצאות לגבי מדד ההחלטה לא היו מובהקות.

התוצאות הללו מצביעות על כך שייתכן שדפוס התוצאות השונה במחקר תיאורי מקרה לעומת שאלות ישירות על חרטה ובעקבותיהן טענותיהם של החוקרים אשר מייצגים בצורה הטובה ביותר את שני המתודות השונות, נובעות מכך שמדובר בשני סוגים שונים של "לא פועלים". אין הרי הבדל בין החוקרים בשאלה של החרטה עקב פעולה, והטענה המרכזית של כהנמן כנגד המתודה של גילוביץ' ומדבק, הייתה שהשאלה שהם שאלו מזמינה את נבדקיהם "להבנות" מציאויות אלטרנטיביות שייתכן שנוצרו ולו מעצם השאלה. במונחים של המחקר הזה, ייתכן שנבדקים אלו לא ממש שקלו אפשרויות אלו שכן בקרב הנבדקים שלא פעלו לאחר ששקלו זאת נמצאה ירידה, בדיוק כפי שטען כהנמן (Gilovich et al., 1998).

מדוע נוצר ההבדל הזה שבין חוסר פעולה שנשקלה לעומת חוסר פעולה שלא נשקלה?. הסבר אחד הנעוץ באופי של המצב הספציפי הנוכחי הוא, שהנבדקים שנשאלו כשנתיים-שלוש לאחר ההחלטה ניצבו בזמן שבו נשאלו לפני הקבלה או אי הקבלה שלהם לתואר שני. הנבדקים שלא פעלו לאחר ששקלו זאת, השקיעו מחשבה בהחלטה, וודאי מצאו לעצמם צידוקים לחוסר הפעולה שלהם במשך לפני ואחרי הפעולה (ייתכן, אף תוך שימוש במנגנון דומה לזה שאותו תיארו גילוביץ' ומדבק להקלת החרטה על פעולה). אולם הנבדקים שלא פעלו משום שלא חשבו שהאלטרנטיבה הייתה מספיק אטרקטיבית בזמן ההחלטה, נמצאים במצב אחר, שכן הם לא טרחו למצוא צידוקים טובים לחוסר הפעולה. וודאי לא בטווח הקצר שלאחר ההחלטה, שאותה הם לא ראו כלל באופן שלילי (גם לא חיובי). ייתכן וחלק מנבדקים אלו תפסו, בעקבות השאלה, שחוסר הפעולה שלהם רלוונטי למצבם הנוכחי וייתכן שפעולה אחרת הייתה משפרת את סיכויי הקבלה שלהם, ובמקרה זה אין להם את הצידוקים שהיו לקבוצה ששקלה את הפעולה.

הסבר אחר הוא, שייתכן שהפער הזה שבין חוסר פעולה שנשקלה לעומת חוסר פעולה שלא נשקלה הנה עדות לבסיס ההווצרות של החרטה "העגמומית" עליה מדברים החוקרים (Kahneman, 1995; Gilovich et al., 1998). זאת אומרת שחרטה עגמומית, באופן כללי, הנה תוצאה של פעולות שהיו ברקע, אולם אף פעם לא נשקלו באמת.

תקציר | חרטה | אפקט הפועל? | השערת דפוס הזמן השונה | ספקנות מאוחרת | הערכה עצמית ואחריות | סקירה של המחקר הנוכחי | השערות המחקר | נבדקים | כלים | ניתוחים סטטיסטיים | אפיון המדגם | השערה ראשונה | השערה שנייה | השערה שלישית | השערה רביעית | החרטה בטווח הקצר | החרטה בטווח הארוך | דפוס זמנים שונה? | הערכה עצמית ואחריות | סיכום | מקורות |