החרטה בטווח הקצר

הממצא שהצית את ההתעניינות בנושא החרטה היה שאנשים מתחרטים יותר על דברים שעשו מאשר על דברים שלא נעשו. ממצא זה היה יציב מאוד במחקרים שנעשו במתודה של תיאור מצב (Kahneman & Tversky, 1982; Kahneman & Miller, 1986; Landman, 1987; Gleicher et al., 1990; Gilovich & Medvec, 1994; ) אולם הוא היה פחות ברור כאשר נבדקים נשאלו על ישירות (Gilovich & Medvec, 1994; Feldman et al., 1999). המחקר של נגבלה וברנסקומב, שנעשה במתודה של תיאור מצב, מצביע על כך שייתכן שהאפקט כולו הוא תוצאה של ההצגה המשותפת של הפעולה וחוסר הפעולה. במילים אחרות, ייתכן והאפקט קיים רק במעבדה ולא מחוצה לה (N'gbala & Branscombe, 1997).

לצערי המחקר הנוכחי לא מספק תשובה חד משמעית. לא נמצא הבדל בזמן הקצר בין חרטה על פעולה ובין חרטה על חוסר פעולה כאשר נעשה שימוש במדד ההדמייה המכוונת. אולם התוצאה מקבלת מימד חדש כאשר מכניסים למשוואה את ההבחנה שבין הנבדקים ששקלו את חוסר הפעולה שלהם היטב והנבדקים שלא שקלו זאת. הניתוח מצביע על כך שהקבוצה שלא פעלה לאחר ששקלה זאת הפגינה רמת חרטה גבוהה יותר משתי הקבוצות האחרות. בהמשך לכך נראה שיש תחושות חזקות יותר בקרב הפועל, לעומת האדם שלא פעל, כאשר נעשה שימוש במדד ההחלטה.

אפשר להסביר את התוצאה שהקבוצה שפעלה הרגישה טוב יותר בקשר להחלטה מאשר הקבוצה שלא פעלה, כתמיכה בממצאים הקודמים שהוצגו, דהיינו של "אפקט הפועל". אולם נראה שיותר קל יהיה להסביר זאת בכך שהמצב של הקבוצה שפעלה אכן השתפר (רק בשלוש מקרים הציון ירד) וברור הקשר בין ההרגשה לגבי ההחלטה והתוצאה בפועל. לעומת זאת המצב של הקבוצה שלא פעלה לא השתנה ואולי אף הורע. מצב זה מגיע לידי ביטוי בהקשר של מדד ההדמייה המכוונת, שכן העובדה שהקבוצה שפעלה הייתה מרוצה מכך מתבטאת בכך שהם מרגישים שמצבם היה פחות רע אם היו פועלים אחרת, זאת בהשוואה לקבוצה שלא פעלה לאחר ששקלה זאת.

הצד השני של המטבע הינו שניתן לפרש תוצאה זו בכך שקבוצת החוסר פעולה לאחר שהיא נשקלה, חשה חרטה רבה יותר מאשר הקבוצה שפעלה. אולם נראה שההסבר הסביר ביותר הינו שמסגרת ההתייחסות בשתי הקבוצות היא שונה: מסגרת ההתייחסות של הקבוצה שפעלה היא לרווחים ואילו מסגרת ההתייחסות של הקבוצה שלא פעלה למרות ששקלה זאת היא לחוסר רווחים, שלא להגיד הפסדים (Feldman et al., 1999).

הסבר זה סביר אם מתחשבים בכך שייתכן שהקבוצה שלא פעלה מרגישה שסביר שיכלה להצליח להעלות את ציוניה בבחינה (Gilovich, Kerr & Medvec, 1993). בדיקה של השערה זו היה אפשרי במחקר זה אם שתי קבוצות חוסר הפעולה היו נשאלות לגבי ההסתברות להעלות את את ציוניהם במועד השני. אולם שאלה זו נשאלו רק קבוצת השוקלים, דהיינו קבוצת הסטודנטים שלא פעלו מאחר שלא שקלו זאת לא ענו עלכך. מכוון שכך נראה שההשערה תישאר בגדר ספקולציה לבדיקה נוספת ומעבר לכך, שלא ניתן להסיק בשלב זה שקיבלנו אישוש לאפקט הפועל.

תקציר | חרטה | אפקט הפועל? | השערת דפוס הזמן השונה | ספקנות מאוחרת | הערכה עצמית ואחריות | סקירה של המחקר הנוכחי | השערות המחקר | נבדקים | כלים | ניתוחים סטטיסטיים | אפיון המדגם | השערה ראשונה | השערה שנייה | השערה שלישית | השערה רביעית | החרטה בטווח הקצר | החרטה בטווח הארוך | דפוס זמנים שונה? | הערכה עצמית ואחריות | סיכום | מקורות |