החרטה בטווח הארוך

בדומה למה שתואר קודם לכן, גם במקרה זה, בתחילה המחקרים שעסקו בכך הגיעו למסקנה די חד משמעית והיא שבטווח הארוך, אנשים מתחרטים יותר על מה שלא עשו. תוצאה זו התקבלה הן במחקרים אשר בדקו זאת במתודה של תיאור מצב (Gilovich & Medvec, 1994), הן במחקרים אשר שאלו את הנבדקים באופן ישיר על החרטה (Kinnier & Metha, 1989; Hattiangadi et al., 1995; Gilovich & Medvec, 1994). אולם במחקר שערכו פלדמן ועמיתיו אפקט זה לא נמצא, זאת תוך שימוש במתודה של שאלות ישירות על החרטה (Feldman et al., 1999).

במחקר הנוכחי, כאשר נבדקה הדיכוטומיה של פעולה לעומת חוסר פעולה, הנבדקים הפגינו דפוס זהה למה שנראה בזמן הקצר. דהיינו, הקבוצה שפעלה הרגישה טוב כפי שהדבר בא לידי ביטוי על גבי מדד ההדמייה המכוונת (למעשה הנטייה בקבוצה זו הייתה לטעון שמצבה היה גרוע יותר אם לא הייתה מתקבלת ההחלטה שקיבלו). קבוצה זו גם הפגינה שביעות רצון רבה מההחלטה שלה כפי שהיא נמדדה במדד ההחלטה. הקבוצה שלא פעלה הפגינה רמת שביעות רצון אפסית (עדיין לא שלילית) במדד ההחלטה והפגינה חרטה שבאה לידי ביטוי במדד ההדמייה המכוונת. תוצאה זו לא השתנה גם כאשר נבדקו שלושת הקבוצת, דהיינו לא נמצא הבדל בין קבוצות שלא פעלו. נראה שתוצאה זו מאוששת את תוצאות המחקרים הקודמים אשר טענו שאנו מתחרטים יותר על חוסר פעולה בטווח הארוך.

תקציר | חרטה | אפקט הפועל? | השערת דפוס הזמן השונה | ספקנות מאוחרת | הערכה עצמית ואחריות | סקירה של המחקר הנוכחי | השערות המחקר | נבדקים | כלים | ניתוחים סטטיסטיים | אפיון המדגם | השערה ראשונה | השערה שנייה | השערה שלישית | השערה רביעית | החרטה בטווח הקצר | החרטה בטווח הארוך | דפוס זמנים שונה? | הערכה עצמית ואחריות | סיכום | מקורות |