סוגיות נוספות בהחלטה לדעת

כמה סוגיות נוספות, הרלבנטיות להחלטה לדעת ושאינן קשורות ישירות למשתני המחקר, עלו במהלך ניתוח הנימוקים שהעלו הנבדקים להחלטה לדעת, ובספרות מחקרית מקבילה. הנושא הראשון, סקרנות, נדון לעיל בהקשר של הנגישות למידע, אולם יש מקום להרחיב את הדיון גם בהקשרים אחרים. לפי קרן ושות. סקרנות היא אחד המניעים המרכזיים לדעת לצד הרצון לפתור אי ודאות. הסקרנות נתפסת כדחף שמפיק תחושה לא נעימה אותה ניתן להפחית באמצעות התנהגות של חיפוש מידע. אותה תחושת פער, משמשת תמריץ חזק לחיפוש המידע (Keren, Yaniv & Sagi, 2001). כך ייתכן כי העובדה שמרבית הנבדקים רצו לדעת נבעה מאותו רצון לסגור את הפער הקוגניטיבי שיצרנו אצלם (העלנו למודעות שיש מידע חשוב על עצמם שהם אינם יודעים). סקרנות התקבלה כאחד הנימוקים להחלטה לדעת אולם בשכיחות נמוכה (2% מסך כל הנימוקים). הפער הקוגניטיבי המתואר כהסבר לתופעת הסקרנות עלה גם הוא מנימוקי הנבדקים "סביר להניח שארצה כן לדעת את התוצאות, כי מאוד קשה להישאר במתח הזה"; "הייתי מעדיפה לא לדעת שערכו לי את הבדיקה הזו (לא הייתי מבקשת אותה בעצמי) אולם מכיוון שערכו אותה ואני יודעת שהתוצאות קיימות אי שם סביר להניח שלא אוכל להתמודד עם הסקרנות". שאלון למדידת סקרנות עשוי היה לשמש חזאי מוצלח לנכונות לדעת (כפי שציין אחד הנבדקים "הסקרנות אצלי היא פן חזק באישיות"). סקרנות עשויה הייתה לשמש הסבר טוב לרצון לדעת המדווח בשאלון אולם האם היא תקפה גם לחיים האמיתיים? כפי הנראה הרבה פחות. העולם עמוס בגירויים שעשויים לעורר סקרנות ואין האדם שועה לכל גירוי שכזה בעיקר אם אין הוא מונח ממש לפניו. כך ייתכן כי האפשרות להיחשף למידע גנטי תהיה הרבה פחות מסקרנת בעולם האמיתי בו היא אינה מונחת ממש לפני ופוטנציאל עירור הסקרנות שלה מתערבב בניחוחות מסקרנים רבים נוספים.

נושא נוסף הוא גיל. מרבית הנבדקים במחקר זה היו צעירים (גיל ממוצע 25.2), טווח הגילאים במדגם הוא פונקציונלי למטרת המחקר כך שאנשים בגילאים אלו מספיק בוגרים כדי לחשוב ברצינות על הסוגיה הקשה המועלת בפניהם ומאידך רובם עדיין אינם מתכננים ילדים ויכולים לענות על הנכונות לדעת לגבי עצמם באופן נקי יותר (בדיקות גנטיות מקושרות אסוציאטיבית חזק לתכנון משפחה). עניין הגיל עלה כחלק מנימוקי הנבדקים להחלטתם (2% מכלל הנימוקים) בעיקר בהתייחס לגילם הצעיר ושעוד מוקדם להתעסק בסוג כזה של דילמות, "הגיל שלי צעיר מדי להתחיל לדאוג" וכן "בגילי הצעיר אעדיף להישאר במצב של חוסר וודאות". במחקרם של וולקנהויסן ועמיתיו, נשאלו סטודנטים באיזה גיל כדאי לדעתם להיבדק כדי לגלות את הגן הגורם לאלצהיימר, 18.8% חשבו כי בין 20-30, 25% גרסו כי בין 30-40, 19.6% בין 40-50 ו - 36.6% בין 50-60 (Welkenhuysen, Evers-Kiebooms & Van den Berghe, 1997). ייתכן כי הבדיקה נראתה פחות רלבנטית עבור חלק מהנבדקים ומעניין לראות אם דפוס התוצאות ישמר גם בקרב אוכלוסייה מבוגרת יותר. לעומת זאת, מחקר אחר מצא כי נבדקים צעירים יותר (בגילאי 15-24 ובין 25-44) היו נכונים יותר לבצע בדיקת DNA על מנת לחזות את מצבם הבריאותי מאשר נבדקים מבוגרים (45-69) (Aro et al, 1997).

סוגייה אחרונה עולה בהקשר של הסיבות לא לדעת. הסיבה העקבית המרכזית שחזרה בנימוקי הנבדקים בשכיחות גבוהה היא החרדה מהשפעת התוצאה. נבדקים הביעו חשש עמוק מחיים תחת הידיעה שמחלה נוראית עשויה לפרוץ בקרבם והביעו בנימוקיהם את ההשפעה של הידיעה הן על מצבם הפסיכולוגי ("ידיעה על המצאות הגן תעורר חרדה קשה") והן על מצבם הבריאותי ("הכל בראש וברגע שאתה מתחיל לחקור ולבדוק יש סיכוי שגם הנבואה תגשים את עצמה"). חיזוק לכוחה של קטגוריית נימוקים מהסוג המתואר עולה ממחקרם של קרן ועמיתיו. במחקר התבקשו הנבדקים לבחור מי מבין שני תסריטים אפשריים גרוע יותר: תסריט של אזעקת שווא (לגלות שאתה נשא כשבעצם אתה לא) או תסריט של החטאה (לגלות שאינך נשא אולם בעצם אתה כן). התסריט הראשון נתפס גרוע יותר ונבחר ככזה על ידי 73% מהנבדקים (Keren, Yaniv & Sagi, 2001). ממצא זה מראה כי הנבדקים מודאגים מתחושות הציפייה השליליות אף יותר משהם מודאגים מן המחלה עצמה.

תקציר | מבוא | מטרת המחקר | טיפול | העדפה לודאות כפונקציה של הנגישות למידע | משתני אישיות | נבדקים | כלים | מערך המחקר | תיאור המדגם | הנכונות לדעת בתנאים השונים | הקשר בין הנכונות לדעת לנטיות אישיות | סדר השאלות וההבדלים הבין אישיים | ניתוח תוכן לנימוקים המילוליים | השפעת הטיפול על הנכונות לדעת: הפרדת שליטה מידיעה | השפעת הנגישות למידע על הנכונות לדעת | מאפייני אישיות והנכונות לדעת | סוגיות נוספות בהחלטה לדעת | ביקורת וסיכום | מקורות |