מושג העצמי

מושג העצמי הוא סוג של סכמה, וכפי שיש לנו סכמות לגבי המתרחש סביבנו, כך יש לנו סכימות המארגנות את הידע הקשור בנו עצמו. כך, מושג העצמי הוא כל הדברים שאנו יודעים ומדמיינים לגבינו. סכימת העצמי כוללת מידע שנצבר באירועים שונים בעברנו. כאשר אנו מתנסים שוב ושוב בחוויות דומות, ובתגובות דומות מהאנשים הסובבים אותנו, אנו מגבשים הכללות לגבי עצמנו אשר משמשות לתיאור העצמי. בנוסף לתפיסת עצמנו בהווה, סכימות העצמי כוללות גם מידע לגבי תפיסתנו העצמית בעבר, ואף בעתיד. מרכיב חשוב במושג העצמי הוא תפיסת הזהות ("אני סטודנט", "אני אוהב בע''ח") .

חוקרים מבחינים בין זהות קולקטיבית לזהות אישית, כאשר הזהות הקולקטיבית מתייחסת למאפיינים המשותפים לפרט ולאנשים אחרים, מאפיינים הנוגעים לשייכות הקבוצתית ("אני ישראלי"). הזהות האישית מתייחסת למאפיינים המבחינים בין האדם לאנשים אחרים, בדרך כלל הכוונה היא לתכונות אישיות ("אני טיפוס פתוח") (Ashmore, Deaux & McLaughlin-Volpe, 2004).

קיים הבדל משמעותי בין תיאור עצמי במונחים של תכונה, לבין תיאור עצמי במונחים של קבוצה. תכונה באה להדגיש את השוני שבין האדם לבין אנשים אחרים. לעומת זאת, בדרך כלל, אדם מתאר את עצמו במונחים של קבוצה חברתית, על מנת מדגיש את הדימיון בינו לבין חברי הקבוצה. כאשר אנו מגדירים את עצמנו באמצעות הקבוצה אליה אנו משתייכים, אנו רואים את הקבוצה כחלק מעצמנו. כלומר, הצלחות, כישלונות או ביקורת על הקבוצה משפיעים עלינו.

יש להבחין גם בין הזהות הקולקטיבית (collective identity) והזהות הבין-אישית (interpersonal identity). הזהות הבין-אישית נוגעת לתפיסות המקשרות בינינו לבין אנשים אחרים שעמם אנו נמצאים במגע היומיומי ( מאפיינים כמו: אבא, אח, חברה, שכנה וכו''). המשותף לכל המאפיינים הללו הוא שמובלעת בהם התייחסות לאנשים אחרים. האדם שמשתמש בהם אינו מגדיר את עצמו כישות עצמאית, אלא כישות המקושרת לבני-אדם אחרים. הזהות הקולקטיבית נוגעת לשייכות לקבוצות גדולות, מופשטות מעט, בהן אין מכירים את רוב החברים, וכמובן אין מגע יומיומי עם רובם (מאפיינים כמו: ישראלי/ת, גבר, אשה, סטודנט/ית וכו'') (Andersen & Chen, 2002).

לא תמיד קל לקבוע את המשמעות של מאפיין מסוים עבור אדם ספציפי. למשל, אשה המציינת שהיא "עורכת דין". ייתכן שהיא מבטאת היבט של זהות קולקטיבית, שהיא שייכת לקבוצת עורכי דין ובכך מדגישה את הדימיון בינה לבין עורכי דין אחרים. מצד שני, ייתכן והיא ביטאה היבט של הזהות הבין-אישית ושהיא התייחסה בהגדרה זו ליחסים שהיא מקיימת עם אנשים אחרים, עם לקוחות, קולגות וכדומה. אפשרות נוספת היא שהיא רואה במקצועה מאפיין המבחין בינה לבין אנשים אחרים ואז זה מאפיין שנוגע לזהות האישית שלה, למשל שרק היא הצליחה לסיים את הלימודים המכל המכרים שלה.

מחקרים רבים הראו כי קיימים הבדלים בין-אישיים גדולים במספר הקבוצות שהאנשים מציינים כשהם באים לתאר את עצמם (Kuhn & McPartland, 1954). יש אנשים המציינים קבוצות מעטות בלבד. אלו אנשים המגדירים את עצמם בעיקר בעזרת מאפיינים המדגישים את הבדל ביניהם לבין אנשים אחרים ואת הייחודיות שלהם. לעומת זאת, אנשים אחרים מציינים קבוצות רבות. אלו אנשים המתארים את עצמם במידה רבה בעזרת מאפיינים המדגישים את הדומה ביניהם לאנשים אחרים, ואת השייכות שלהם לקבוצות חברתיות.

מקורות תפיסת העצמי/ הידע העצמי

אנשים בונים את תפיסת העצמי שלהם במידה רבה באותו האופן שבו הם בונים את ההתרשמות שלהם לגבי אחרים- על ידי שימוש בצורות אינפורמציה ותהליכי פרשנות דומים. לעיתים קרובות אנשים מסיקים לגבי עצמם מההתנהגות, התחושות והמחשבות שלהם ותגובותיהם של אחרים אליהם. כמו כן, אנשים משווים את עצמם לאחרים כדי ללמוד מה המאפיינים המייחדים אותם מאחרים. תפיסת העצמי היא סכימה של כל האמונות של האדם לגבי האיכויות שלו. אנו מלקטים את הידע העצמי שלנו מתוך פרשנותנו להרבה פיסות אינפורמציה שונות לאורך זמן .

מקורות:

רוקס, ס. (2000). העצמי החברתי. בתוך א. נדלר (עורך). פסיכולוגיה חברתית (יחידה 3). תל-אביב: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.

Andersen, S.M. & Chen, S. (2002). The relational self: An interpersonal social-cognitive theory. Psychological Review, 109, 619-645.

Ashmore, R., Deaux, K. & McLaughlin-Volpe (2004). An organizing framework for collective identity: Articulation and Significance of Multidimensionality. Psychological Bulletin, 130, 80-114.

Kuhn, M.H. & McPartland, T.S. (1954). An empirical investigation of self attitudes. American Sociological Review, 19, 68-76.