עצות שימושיות להגברת האסרטיביות

דר' סיימון מוס - 10/1/2011

תקציר

אסרטיביות היא תכונה ידועה ומוכרת. כאשר אנחנו חושבים על אסרטיביות אנחנו חושבים על היכולת שלנו לפעול, להיות עצמאיים ומלאים בבטחון עצמי, אל מול הסובב אותנו.
תחושה זו לעיתים לא קלה להשגה. היינו שמחים להיות מעט יותר אסרטיביים כאשר אנחנו מופיעים מול קהל או כאשר אנחנו צריכים לעשות פעולה מסוימת נעימה או לא נעימה כלפי אנשים אחרים. המאמר הבא מתאר תופעות שונות ובעקבותיהן עצות פראקטיות להגברת תחושת האסרטיביות. כל העצות מבוססות על ממצאי מחקרים שפורסמו לאחרונה.

הכנה מנטאלית

כאשר מבקשים מאיתנו לחשוב על השאיפות שלנו לעתיד, להרהר בסיבות שבגללן שאיפות אלו חשובות ולזהות אנשים שיכולים לעזור בהגשמת שאיפות אלו, מוקד הקשב שלנו מופנה מחשיבה על פרטים קטנים לחשיבה מופשטת יותר, מחשיבה על הצדדים הפרקטיים הספציפיים לחשיבה על הרעיון הכללי בהגשמת שאיפותינו. מכיוון שהקשב שלנו מוסט מהחשיבה על הפרטים הקטנים, אנחנו רגישים פחות לסיבוכים המיידיים. חוסר שימת לב זה גורם לנו לחוש יותר בטוחים ולחוות תחושה של כוח.

תחושת כוח זו מגבירה את הנטייה להיות אסרטיביים יותר. לדוגמא, נמצא שכאשר אדם מקבל עוצמה וסמכות, הוא נוטה לחשוף את דעותיו ועמדותיו השונות. בניגוד לכך, כאשר אנשים אינם חווים תחושה של כוח וסמכות, הם קשובים יותר לפרטים הקטנים, לקשיים ולבעיות השונות שיכולות לצוץ ולכן יהיו רגישים יותר להבחין בהפרעות שונות כדוגמת כעס או תחרות מהסביבה שלהם. רגישות זו יכולה לבוא לידי ביטוי בירידה של תחושת הבטחון והאסרטיביות.

לפיכך, אם אדם רוצה להגביר את האסרטיביות שלו, הוא צריך לגלות את השאיפות שלו בחייו. עליו לחשוב עליהן לעומקן, לאחר מכן עליו לבחור אנשים שיכולים לעזור לו בהגשמת אותן ציפיות תוך שימת דגש למימד התרומה האישית של כל איש כזה להגשמת שאיפות אלו. אם אדם צריך לפטר עובד מסוים, לדוגמא, והוא רוצה להיות אסרטיבי בשיחה איתו, הוא צריך לחשוב על השאיפות שלו ושל החברה בה הוא עובד, לחשוב על האנשים שאותם הוא צריך על מנת להגשים את השאיפות הללו, ורק אז להתחיל בשיחה.
החשיבה על השאיפות המסוימות הללו והאנשים שעשויים לעזור בהגשמתן, תגרום להסטה של הקשב אל עבר הרעיונות הרחבים יותר ובכך תוגבר תחושת הכוח ותחושת האסרטיביות גם כן.

הפחתת החשש מדחייה

לעיתים חוסר האסרטיביות נובע מחשש לדחייה חברתית. הפחתת החשש מדחייה חברתית יש בה כדי להגביר את האסרטיביות.

כאשר אנו מתבקשים לעזור בדבר מה, אנחנו חווים מחויבות מסוימת להיענות. תחושה זו היא תוצאה של רגש בושה או מבוכה שיכולים לבוא בעקבות סירוב. אנחנו עלולים לחוש בושה בצורה גדולה יותר אם הסירוב לבקשת העזרה נעשה עבור בקשה מפורשת של עזרה. לדוגמא: עבור השאלה, “האם אתה יכול לעזור לי?”

אך כשמדובר בנו, כאשר אנחנו צריכים עזרה ממישהו אחר, אנחנו איננו נוטים להבין את צורת ההסתכלות של הזולת, ולכן איננו מעריכים נכונה את החשש מלחוש בושה או מבוכה שיחוש אדם אחר אם יסרב לבקשתינו. מכיוון שאיננו לוקחים בחשבון חשש זה אנחנו מעריכים יתר על המידה את ההסתברות של הזולת לדחות את בקשתינו.

כאשר פחד מפני דחייה הוא אחד הגורמים המפריעים לנו לגשת לאנשים אחרים או להיות אסרטיבים בהקשרים שונים, אנחנו צריכים לדמיין את הסיטואציה הפוכה, כאשר לא אנחנו מבקשים את עזרתו של אדם זר, אלא דווקא אותו הזר הוא המבקש עזרה מאיתנו.
יש לדמיין את הסיטואציה ואת התחושות השונות, בין היתר את תחושת הבושה והמבוכה לסרב לבקשת העזרה. אחרי שתחושות אלו באו לידי ביטוי יש להשליך אותם על הזולת, יש לנסות להפנים כי גם אנשים אחרים מרגישים תחושה של מבוכה או בושה כאשר הם מסרבים להגיש עזרה. בנוסף, בעת בקשת העזרה, ניתן להשתמש במינוח "עזרה" בפירוש, כגון: “סליחה, האם את יכולה לעזור לי?”.

דבר נוסף שיכול לעזור לנו בגדלת תחושת האסטרטיביות שלנו טמון ביכולותינו האישיות.
כשאנו חושבים על תכונותינו הייחודיות, אנחנו תופסים את עצמינו כעצמאיים הרבה יותר מאשר כחלק מקולקטיב מאוחד, אנחנו תופסים את עצמינו כדמות עצמאית וכוללת ולא מסתכלים על עצמינו כחלק קטן ממשהו אחר.
תחושה זו של עצמאות מעצימה את הצורך בבידול עצמי. צורך זה בבידול עצמי, מגביר את האסרטיביות מכיוון שהמוטיבציה האישית שלנו מוכוונת אל העצמי שלנו כחלק עצמאי הראוי למלוא תשומת הלב, ולא מוכוונת אל ההרמוניה הכללית. הרמוניה שאנחנו מסוגלים להשפיע עליה אך במעט.

לכן, כאשר אדם רוצה להיות אסרטיבי יותר עליו לחשוב על תכונותיו הייחודיות, על היכולות שלו, על הערכים שהוא קבע לעצמו על התחביבים שלו, על תחומי העניין ובעיקר על דברים המייחדים אותו לעומת אנשים אחרים.