חווית הנדיבות

ד"ר אליאן זומרפלד - 20/6/2010

נדיבות היא אחד מאבני היסוד של יחסים בין אנשים. קשה לחשוב על קשרים בינאישיים שאין בהם מידה מסוימת של נדיבות. יחד עם זאת, קשה מאוד להגדיר נדיבות. האם נדיבות היא סוג של תכונה, התנהגות, עמדה, רגש? כאשר אנו אומרים על מישהו שהוא נדיב למה אנחנו מתכוונים?

במילון 'רב-מילים' 'נדיבות' מוגדרת כתכונה: "תכונתו של הנדיב, של מי שמרבה לתת ולתרום לאחרים מתוך רצון טוב בלי לבקש תמורה." התייחסות אל הנדיבות כתכונה, מובילה אל מחקרים שבודקים הבדלים בין אנשים מבחינת מידת הנדיבות שיש להם. יחד עם זאת, למרות שאנשים יכולים להיות יותר או פחות נדיבים באופיים, המחקר שלי התבסס על נקודת המוצא האומרת שסביר להניח שכל אדם מעורב במעשי נדיבות בחיי היומיום שלו.

כשביקשתי מאנשים לספר לי על אירוע שבו הם היו נדיבים כלפי אדם אחר, 31% מהם התייחסו לנתינת עזרה חומרית כמו כסף או רכוש; 23% דיברו על נתינת עזרה רגשית, כמו תמיכה או הכוונה; 23% נוספים התייחסו לאירוע שבו הם עזרו באופן פיזי לאדם אחר; 16% התייחסו ליצירת מצב נעים יותר עבור האחר, ועוד 15% התייחסו לכך שסייעו לאדם אחר להגיע פיתרון של בעיה.

אם כך אנו רואים שיש מגוון גדול של מצבים שבהם אנשים עשויים להרגיש שהם היו נדיבים כלפי אדם אחר. נכון שהמילה נדיבות עוררה אצל חלק מהאנשים זיכרונות לגבי מצבים שבהם הם נתנו כסף למישהו אחר, אך נמצא באופן ברור שאנשים מגדירים מעשים נדיבים ככוללים סוגים שונים של מתנים, לא רק חומריים.

אחת משאלות מחקר שנשאלה הייתה, ממה מורכבת חוויית הנדיבות? מאיזה מחשבות ורגשות? הסתבר מתוך האופן שבו אנשים תיארו אירועים של נדיבות, שהרבה אנשים, כאשר הם נדיבים כלפי מישהו אחר, חווים בו זמנית מספר היבטים של החוויה: רצון טוב לעזור לאחר הנתפש כמצוי בבעיה; סיפוק עצמי מכך שהם הגישו עזרה לאחר; תחושת הפסד והכבדה רגשית מעצם מתן העזרה; האשמה וביקורת עצמית על כך שהם לא עוזרים מספיק או שהם נמצאים במצב טוב יותר.

מרכיבים אלה הופיעו אצל כל האנשים במידה מסוימת, מה שמראה שמדובר בחוויה מורכבת שמעורבות בה מחשבות ורגשות חיוביים ושליליים כאחד. יחד עם זאת, ייתכן שאצל אדם מסוים יהיה סיכוי גבוה יותר לחוות היבט זה או אחר של החוויה. במה זה תלוי?

אחת הדרכים לנסות ולהתחיל לענות על השאלה היא בניסיון למצוא קשר בין מאפייני אישיות או מצב חברתי ובין ההיבטים הללו של החוויה. למשל, במחקר אחד נמצא שככל שהאדם חש בדידות גבוהה יותר, כך הוא פחות נטה לחוש רצון טוב לעזור לאחרים. בנקודת זמן זו אנו לא יודעים בוודאות מה הסיבה לקשר זה. ייתכן שעצם הבדידות גורמת לאדם להיות ממוקד יותר בצרכים שלו מאשר בצרכים של הזולת, ולכן אין לו את הפניות לעזור לאחרים. ייתכן שהכיוון הוא הפוך: ייתכן שכאשר אנשים הם בעלי פחות רצון טוב לעזור לאחרים, אז הם חווים בדידות גבוהה יותר.

ממצא נוסף שנמצא הוא הקשר בין מצב רוח ובין תחושת ההפסד וההכבדה הרגשית במצבי נדיבות. אנשים שדיווחו על מצב רוח טוב יותר חשו במידה פחותה יותר את תחושת ההפסד וההכבדה הרגשית במצב הנדיבות, ולהיפך, אנשים שדיווחו על מצב רוח שלילי יותר, חשו במידה גבוהה יותר את תחושת ההפסד וההכבדה הרגשית במצב הנדיבות. ממצא דומה באותו כיוון גילה שככל שאנשים דיווחו על רמות גבוהות של דיכאון, חרד ומתח, כך הם נטו לחוות במידה רבה יותר תחושות של הפסד והכבדה רגשית בזמן שהם פעלו בנדיבות כלפי מישהו אחר. אנשים אלה גם נטו יותר לדווח על האשמה עצמית וביקורת עצמית בזמן הנדיבות. שוב, גם בנוגע לממצא זה הכיוון הסיבתי לא ידוע. למשל, ייתכן אדם שמצוי במצב של מתח וחרדה נוטה במידה רבה לחוש גם יותר ביקורת עצמית ואשמה בעת שהוא עושה מעשה נדיב. אבל ייתכן גם שהכיוון הוא הפוך – שאדם שיש לו הרבה ביקורתיות עצמית ואשמה ביחסים הבינאישיים שלו בכלל ובאירועי נדיבות בפרט – יטה יותר למתח וחרדה באופן כללי.

כיוון נוסף של מחקר עסק בקשר בין דפוסי התקשרות ובין ההיבטים השונים של חוויית הנדיבות. המונח התקשרות מתייחס כאן לאופן שבו האדם תופס את עצמו ואת האחר ביחסים משמעותיים. בספרות המחקרית מתועדים שני מימדים עיקריים שדרכם אפשר לחשוב על התקשרות: המימד הראשון הוא מימד החרדה בהתקשרות. אנשים שיש להם התקשרות שמאופיינת ברמות גבוהות של חרדה נוטים להיות מאוד מודאגים לגבי הקשר עם האחר. הם נוטים לחוש את עצמם כלא ראויים לאהבה ומודאגים מאוד שהאחר לא יאהב אותם או ינטוש. המימד השני הוא מימד ההימנעות בהתקשרות. אנשים שיש להם התקשרות שמאופיינת ברמות גבוהות של הימנעות נוטים לחוות קשר כמצב שיש להימנע ממנו כדי לא להיפגע. בדרך כלל יש להם תפיסה שלילית של האחר ומעדיפים להסתמך על עצמם במצבים שונים.

אם כן, אחד המחקרים מצא שיש קשר בין דפוס התקשרות של האדם ובין האופן שבו הוא חווה אירועים בהם הוא היה נדיב כלפי מישהו אחר. כך, נמצא שאנשים שהם חרדים בהתקשרות שלהם נטו לחוות במידה רבה יותר שאירוע הנדיבות מכביד עליהם מבחינה רגשית, וכן מעורר בהם אשמה וביקורת עצמית. לעומת זאת, אנשים שהם הימנעותיים בהתקשרות שלהם נטו פחות לחוות רצון טוב לעזור לאחר הנמצא בבעיה.

לסיכום, אנשים סיפרו על אירועי נדיבות מסוגים שונים. כמו כן כנראה שכאשר אנשים פועלים בנדיבות כלפי אדם אחר, הם חווים קשת רחבה של מחשבות ורגשות, חלקם נעימים יותר וחלקם נעימים פחות. האופי הספציפי של החוויה קשור כנראה בין השאר למאפיינים האישיותיים ולהיסטוריה הייחודית של כל אחד ואחד.