הרוע נובע מהאדם או מההקשר?

רן קסוביץ' ודר' גיא דורון - 7/1/2009

המאמר הנוכחי הינו תקציר מאמר של פיליפ זימברדו שפורסם ב- 2004 כפרק בספר:

Miller A. (2004). The Social Psychology of good and evil: Understanding our capacity for kindness and cruelty. New York: Guilford.

בשנת 1960 נלכד אייכמן בארגנטינה על ידי "המוסד" ונחטף לישראל בכדי להישפט בארץ על פשעיו כנגד העם היהודי. כעת, תארו לעצמכם כי בעת המשפט היה אייכמן, להגנתו, טוען כי עשה את שעשה כתוצאה מלחץ חברתי וכי בסיטואציה אחרת כל אחד מבין היושבים בביהמ"ש היה נוהג כמותו... והרי דוגמה קיצונית נוספת- פוליטיקאי שמאלני מובהק אשר מצהיר כי אם היה הוא ערבי פלסטינאי צעיר- גם כן היה מצטרף לארגון טרור... מובן כי טענות אלו הינן טענות מסוג "אם לסבתא היו גלגלים..." אבל אולי בכל זאת יש משהו מאחוריהן? אולי גורמים חיצוניים לאדם משפיעים יותר על האדם מאשר האישיות שלו ויכולים לגרום לו להתנהגות אלימה שאחרת לא היה עושה אותה? זימברדו, חוקר פסיכולוג חברתי ידוע מביא במאמרו שורה של מחקרי מעבדה ומחקרי שדה כחיזוקים לטענתו המרכזית- גם אדם פשוט כמוני וכמוך יכול להידרדר ולהיכנע לאותם "כוחות" חיצוניים עד כדי ביצוע מעשים בלתי נתפסים.

"ברור שהוא רוצח!?"

בראיונות עם רוצחים שהורשעו ברצח בנסיבות מחמירות, זימברדו ועמיתיו (1973) הראו את הבעיתיות שבגישה המתמקדת בפרט (או באישיות) בכדי לנבא התנהגות אלימה. החוקרים ראיינו ובחנו 19 אסירים במתקן הכליאה שבקליפורניה, כולם הורשעו ברצח בנסיבות מחמירות. הם מצאו שלמחצית האסירים אומנם היה עבר עשיר של אלימות ושליטה נמוכה בדחפים. נראה של"מצ'ואיסטים" הקלאסיים הללו הייתה אישיות בעיתית ואלימה. לעומת זאת, לעשרת האסירים האחרים לא היה עבר פלילי ולא הראו שום סימני אלימות לפני הרצח. ההפך, הם הראו שליטה חזקה בדחפים והוגדרו כשקטים וביישנים. חשוב לציין שרוצחים ביישנים אלו הוכיחו אלימות לא פחותה מזו של עמיתיהם ה"מאצ'ואסטים", וקורבנותיהם היו מתים לא פחות. ייתכן שגם למצב שהאדם נמצא בו ולא רק לאישיותו יש חלק בעשיית מעשיים קיצוניים ביותר כמו רצח בנסיבות מחמירות.

ילד טוב עושה מה שאומרים לו!?

מחקר הצייתנות העיוורת לסמכות של מילגרם (1974) הראה את הקלות המפחידה שבה אדם יכול לפגוע באחר זר בשם הצייתנות בלבד. בדרכים פשוטות יחסית מילגרם הראה שאזרחים אמריקאים (מרקעים שונים) היו מוכנים לחשמל אדם אחר עד כאב. יותר מכך, הרבה מהמשתתפים המשיכו וחשמלו "תלמיד" אפילו אחרי שראו שהוא לא ענה כתוצאה מכאבים או איבוד הכרה. לכאורה, בשם הציות (במקרה זה לנסיין) אנשים "טובים" יכולים לעשות מעשים מאוד רעים.

הליך הניסוי של מילגרם היה די פשוט- נאמר למשתתף בניסוי כי הוא צריך לחשמל "משתתף" אחר בכל פעם שעונה על שאלה כלשהי באופן שגוי, כאשר הוולטים עולים בכל חשמול. נאמר למשתתף כי הניסוי בודק כמה מהר לומדים משהו חדש בטכניקת חשמול... בסדרה של 18 ניסויים, הצליח מילגרם לגרום לכ-90% מהאנשים שיחשמלו אדם אחר שהם לא מכירים ב 450 וולט (המקסימום)..... הוא גם הצליח להוריד את רמת הציות, ל-10%. הצייתנות הגיעה לשיאה כאשר המשתתף ראה קודם לניסוי "משתתף" (משתף פעולה) אחר הנוהג בצייתנות. הצייתנות ירדה דרמטית כאשר קודם לניסוי הוצג "משתתף מורד" או כאשר הקורבן נוהג באופן מזוכיסטי ומבקש להתחשמל.

אז מה גורם לאנשים כמוני וכמוך לציית עד כדי כך שהם מוכנים לתת לאדם אחר מכת חשמל של 450 וולט !!! על פי מילגרם יש מתכון מאוד פשוט...צריך לתת לנו הצדקה או רציונליזציה למעשה הרוע (למשל, שיפור הלמידה על ידי חשמול), תחושת מחויבות (למשל, יצירת מעין חוזה בכתב או בע"פ), תפקיד (למשל, אתה צריך ללמד את המשתתף, אתה המחנך), וחוקים בסיסיים לציות (למשל, חוסר תגובה של הנבדק דינה כטעות ולכן בהכרח גוררת חשמול נוסף..). גורמים נוספים כוללים עיוות משמעות הפעולה (למשל, במקום פגיעה בקורבן ע"י חשמול, נאמר למחשמל שהוא בעצם עוזר למחושמל ללמוד על ידי ענישה), פיזור אחריות (אחרים יהיו אחראיים או שברור שהפועל לא ייתפס כאשם), הסלמה הדרגתית (למשל, שינוי הדרגתי לא מורגש כמו עלייה של 30 וולט משוק לשוק) ו"מחיר יציאה" גבוה (למשל, המשתתפים יכלו לצאת מן הניסוי בכל עת ללא כל איום עליהם אך נדרשו לעשות זאת בעצמם- ללא "אישור").

"בעל זבוב" ואובדן העצמיות

תהיתם פעם מדוע רוב הלוחמים שכיבדו את עצמם, מבטמן ועד האינדיאנים, איתרו את עצמם במסכות ובאיפור? מסתבר שישנה חכמה עתיקת יומין מאחורי צביעת הפנים חוץ מהרגשה טובה. שינוי חיצוני של פני הלוחם עוזר לו "להיכנס לדמות" ומשחרר אותו לנהוג במידת אלימות גבוהה יותר. מחקר אנתרופולוגי השווה בין שתי קבוצות, האחת הרכיבה עמים ותרבויות היסטוריות אשר נהגו לאפר את פני לוחמיהם מול אלו שלא. הושוותה מידת ההרג, הביזה והאלימות אשר הופגנה במהלך הקרבות והרי התוצאות- 12 מ-15 החברות "המאפרות" הפגינו מידת אלימות וביזה איומות לעומת 1 מ- 8 בלבד שעשו כן מבין האחרות. עושה רושם שכאשר זקני השבט מעוניינים לשלוח צעירים טובים ושוחרי שלום לחבל ולהרוג צעירים אחרים כמותם, קל להם יותר לעשות כן על ידי הסוואת העצמיות. כפי שניתן לראות בניסויים הבאים, כאשר האנונמיות נכנסת לפעולה, החמלה והדאגה לאחר יוצאות מהחלון.

חשמלי אותה כמו שחשמלת אותי

זימברדו ביקש לבחון האם רעיון "האנונימיות" תקף פסיכולוגית. הוא השתמש בניסוי דומה לשל מילגרם ובדק את מידת הרוע על ידי מדדת מספר לחיצות ה"חשמול" הנצפות. בניסוי זה, נשים צעירות התבקשו לתת סידרה של שוקים חשמליים לשתי נשים אחרות, אותן הן יכלו לראות ולשמוע מבעד למראה חד- כיוונית. מחצית הנשים הושמו בקבוצת האנונימיות, כלומר, חיצוניותן הוסתרה והן קיבלו מספרים מזהים במקום שמן. מחצית הנשים הנותרות הושמו בקבוצת ביקורת אשר בה נקראו הנשים בשמן האמיתי. התוצאות היו חד משמעיות, הנשים ה"אנונימיות" נתנו פי שניים יותר שוקים חשמליים לאישה זרה מאשר הנשים בקבוצת הביקורת.

מותק הילדים השתגעו

ניסוי אנונימיות נוסף נערך בליל כל הקדושים על ידי סקוט פרייזר ב-1974. ילדים מבי"ס יסודי השתתפו במסיבה שאורגנה בידי מוריהם. המסיבה כללה משחקים רבים, אשר המנצח בכל משחק זוכה באסימונים אותם ניתן להמיר עבור מתנה בסוף. חלק מהמשחקים היו לא אגרסיביים בטבעם והחלק האחר דרש אגרסיביות על מנת לנצח. הניסוי כלל שלושה שלבים בני שעה בחלק הראשון שיחקו הילדים ללא תחפושות, בחלק השני הילדים היו מחופשים ושוב, בלי תחפושות בשעה השלישית והאחרונה. מידת האגרסיביות הוכפלה בשלב השני משעלו התחפושות וירדה שוב הרבה מתחת למצב ההתחלה יחד איתן בשלב השלישי.

פני האויב

חוץ מאנונימיות ישנן טכניקות נוספות המשומשות בידי מדינות וצבאות על מנת להפוך אנשים שוחרי שלום לכאלו המוכנים למות בקרב או לפחות להקריב אחרים. השינוי הפעם מתמקד במושא האלימות, כפי שהוא נתפס בעיני התוקף הפוטנציאלי, ונוצר על ידי התניית המחשבה. דימויים של האויב נוצרים באמצעות פרופגנדה וכך מכינים את הקרקע לשנאה כלפי אלו המתאימים לדימוי שנוצר. נמצאו מספר קוים מנחים וכלל עולמיים ביצירת הדימוי העוין לאויב: שוללים ממנו את האנושיות, מתארים אותו כתוקפני, חסר פנים, אנס, ברברי,תבע בצע, מענה, וכחסר אלוהים.

ניסוי הכלא בסטנפורד

ניסוי זה שילב בתוכו מספר רב של כוחות חיצוניים שחלקם כבר הוזכרו היכולים להפוך אנשים רגילים לאלימים ו"רעים". הניסוי היה פשוט במהותו, לוקחים אנשים בריאים בנפשם שמים ומחלקים אותם באופן אקראי לשתי קבוצות: אסירים וסוהרים. נותנים לשתי הקבוצות מדים, יש חוקים בסיסיים (למשל, חייבים לקרוא לסוהר אדון, האסיר נקרא רק ע"י מספרו וכו') וזהו. הניסוי היה בהתנדבות והמשתתפים בשני הקבוצות יכלו להפסיק את השתתפותם מתי שרצו. החוקרים גם הקפידו שהמשתתפים הנבחרים יהיו רגילים ובריאים במידת האפשר, פיזית נפשית וללא עבר פלילי. זאת על מנת לשלול כל אפשרות שההתנהגות תוסבר על ידי גורמי אשיות. תוצאות הניסוי היו מדאיגות ביותר. התוצאות היו מדאיגות עד כדי שהחוקרים נאלצו להפסיק את הניסוי שישה ימים בלבד לאחר תחילתו (הניסוי היה אמור לערוך שבועיים) מכיוון והיווה סכנה ממשית לבריאותם הנפשית של המשתתפים. מסתבר שצעירים, בני טובים, הידרדרו לכדי התעללות והשפלה כסוהרים של צעירים אחרים. חלק מאלו שתיפקדו כסוהרים אף דיווחו כי נהנו באופן סדיסטי מתפקידם ועשה רושם כי "השתכרו" מן הכוח אשר קיבלו על אף שהם ידעו שהם משתתפים בניסוי ושקיבלו את מעמדם מתוקף תפקידם בסימולציה. חלק מהאסירים, שהיו סטודנטים בריאים ואינטליגנטים, חוו הפרעות דחק והתמוטטות רגשית כה חמורה עד כי נאלצו החוקרים להוציאם מהניסוי. "אסירים" אחרים, אשר לכאורה הסתגלו טוב יותר לסיטואציה הקשה היו אלו שצייתו אחר פקודות באופן עיוור ובהכנעה ואפשרו לסוהרים להתעלל ולהשפילם יותר ויותר בכל יום עובר. המשתנה האישיותי היחיד במחקר בעל ערך ניבויי היה המוכנות לסביבה סמכותית, אלו שקיבלו ציון גבוה יותר בשאלון זה נשארו יותר זמן בהתאמה בניסוי. ניסוי זה הראה שכל אחד מאיתנו, בהינתן גורמים סביבתיים מסוימים, יכול להתנהג כאדם נטול מוסר ורגשות ולבצע מעשים איומים באחר. הגורמים החיצוניים השליליים גברו בהרבה על אלו החיוביים הפנימיים של ילדים מחונכים וברי השכלה.

זכות הבחירה

אז באמת זימברדו הצליח להראות לנו שישנם כוחות חיצוניים חברתיים המשפיעים על הדרך בה אנו תופסים, חושבים, מרגישים ונוהגים. הוכח לנו שבסיטואציות מסוימות, למשל, מצבים בהן נותנים לנו תפקיד והצדקה להכאיב.לפגוע באחר ושוללים מהאחר את אנושיותו על ידי שטיפת מוח או הפיכתו ליצור נטול זהות ייחודית אנושיותנו עלולה להישכח: דוקטור ג'קיל הופך למיסטר הייד, אתה וגם אני עלולים ויכולים המצבים מסויימים לחשמל אדם למוות או לגנוב ארנק מקשישה...

אבל!!! חשוב מאוד לציין ולזכור שלמרות שחיינו רצופים בנסיבות שעלולות להשפיעה עלינו בצורה משמעותית, עדיין שמורה לנו זכות הבחירה. המחקר והאקדמיה עוזרים לנו לזהות ולהיזהר מאותם "מוקשים" מצביים. מחקרים אילו גם מלמדים אותנו כיצד להבנות סביבות ידידותיות יותר לאדם ומעידים על חשיבות פיתוח החשיבה האינדיוודואלית ומקומו החשוב של ה"מורד" בחברה שלנו. המורד, הוא זה שיכול לשבור את נטייתנו לציות עיוור. אך אין זה מספיק, עלינו להשתמש בזכות הבחירה בטוב- "הקו שבין טוב ורע נמצא בכל לב אנוש" (אלכסנדר סולז'סטין, הוגה רוסי) על ידי הגברת המודעות שלנו לאנשויותו של ה"אחר" ועל ידי ביקורת פנימית בונה על חברתינו. לא חסרים מקרים בהם אנשים הוכיחו את הסיכוי להוציא כוחות חיוביים שלא הכירו גם תחת סכנת חיים (למשל, חסידי אומות העולם). יכולת זו נקראת התעלות ואיננה על- טבעית אלא קיימת בכל אדם.

באדיבות רן קסוביץ' ודר' גיא דורון
בית הספר החדש לפסיכולוגיה
המרכז הבינתחומי הרצליה