הערכה עצמית

אריאל איילון - 17/9/2006

המאמר הנוכחי עוסק בהערכה עצמית. אם לא עניתם על השאלון עד כה - כדאי לענות עליו עכשיו לפני שאתם קוראים. אם עניתם עליו - אולי תרצו לענות עליו שוב, כדי לזכור על מה מדובר.

הערכה עצמית היא המידה בה אנו רואים באור חיובי או שלילי את ההיבטים השונים של מושג העצמי שלנו[1]. למרות שיש שינויים זמניים ברמת ההערכה העצמית שלנו (למשל בזמנים בהם אנו נוטים להתמקד יותר בעצמנו), נראה שרוב המדדים שנוצרו על מנת למדוד הערכה עצמית, מניחים שמדובר בתכונה יציבה למדי. במילים אחרות, חלק מהאנשים נוטים להרגיש טוב לגבי עצמם רוב הזמן, בעוד אחרים נוטים להרגיש רע לגבי עצמם חלק גדול מהזמן.

השאלון שמופיע באתר הוא השאלון של רוזנברג שנבנה ב- 1965 והוא מאז השאלון הנפוץ ביותר בעולם למדידה של הערכה עצמית גלובאלית. על השאלון באתר ענו למעלה מ- 1800 משתתפים, כאשר ממוצע המדגם שלנו קרוב ל- 36 (הסקאלה נעה בין 10 ל- 50) דבר המבטא הטייה אוניברסאלית לכיוון של הערכה עצמית חיובית [2].

ההערכה העצמית נוטה להתבסס על מגוון של התנסויות. הצלחות למשל, נוטות לשפר את ההערכה העצמית שלנו ולעומת זאת, הערכה עצמית נמוכה מתקשרת לרצף של כשלונות. שביעות רצון לגבי פעילויות, חברויות וקשרים רומנטיים נוטות לשפר את ההערכה העצמית. אי שביעות רצון בתחומים אלה - נוטה לפגוע בהערכה עצמית. במדגם שלנו הדבר מתבטא בכך שמוצאים פערים בהערכה העצמית בהתאם לרמת ההשכלה. ככל שרמת ההשכלה עולה - כך עולה ההערכה העצמית. אפשר להתרשם מהקשר בגרף הבא:

שמירה על הערכה עצמית חיובית היא מניע חזק ביותר. אם תבחרו מספר תכונות - יושרה, רגישות ומנהיגות למשל, ותבקשו מאנשים שידרגו את עצמם בכל תכונה. ברוב המקרים תמצאו שרק מיעוט מכלל האנשים ידרגו עצמם כפחות טובים מהמממוצע באחת מתכונות אלה (שלא לדבר על כולן). חוקרים מצאו שרוב האנשים נוטים לדרג את עצמם כ"טובים מהממוצע" במגוון רחב של מאפיינים - כולל למשל יכולות ניהוליות, כישורי נהיגה והרגלי בריאות. ככל שהתכונה עמומה יותר לבדיקה, קל יותר לאנשים לדרג עצמם כטובים מהממוצע. [3].

בדרכים רבות, סיפוק הצורך בהערכה עצמית חיובית חשוב ביותר. אנשים בעלי הערכה עצמית חיובית נוטים להיות מאושרים, בריאים, יצרניים ומצליחים יותר. הם נוטים להתמיד יותר במטלות קשות, ישנים טוב יותר בלילה וחווים פחות מקרי אולקוס. הם גם מקבלים יותר אנשים אחרים ופחות סביר שיכנעו ללחצים להתנהגות קונפורמית. בניגוד לכך אנשים בעלי הערכה עצמית נמוכה חרדים ומדוכאים יותר, ופסימיים יותר לגבי העתיד ונוטים להכשל.

אנשים בעלי הערכה עצמית גבוהה הם בעלי בטחון עצמי, מתמודדים עם אתגרים חדשים בגישה מנצחת. לעומתם אנשים בעלי הערכה עצמית נמוכה חסרים את הבטחון ומביאים לאתגרים החדשים גישה מפסידנית שלוכדת אותם במחזוריות אכזרית. בדינמיקה זו, הערכה עצמית נמוכה גורמת לנו לצפות לתוצאות שליליות לגבי הדברים שאנחנו עושים. ציפייה לתוצאות שליליות מובילה לכך שאנחנו חרדים מן התוצאות ומשקיעים פחות מאמץ (מתוך ציפיה שממילא לא נצליח). החרדה והמאמץ המופחת גורמים לכך שההסתברות לכישלון עולה. אנחנו מאשימים את עצמנו בכשלון ולבסוף הכשלון מוריד עוד מההערכה העצמית שלנו [4].

האם יש הבדלים בין נשים וגברים ולאורך החיים

אז מה אתם אומרים?

שתפו אותנו במחשבותיכם בפורומים

[1] רוקס, ס. (2000). העצמי החברתי. בתוך קוטלר (עורכת). פסיכולוגיה חברתית. תל אביב: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.

[2] Schmitt, D. & Allik, J. (2005). Simultaneous administration of the Rosenberg Self Esteem Scale in 53 nations: Exploring the universal and culture specific features of global self esteem. Journal of Personality and Social Psychology, 89, 623-642.

[3] Smith, E. & Mackie, D. (1995). Social Psychology. New York: Worth Publishers.

[4] Brehm, S., Kassin, S. & Fein, S. (1999). Social Psychology (4th ed.). Boston: Houghton Mifflin Company.