מהי מטרת הטיפול הפסיכולוגי?

עמוס פריבס - 13/10/2009

מהי מטרת הטיפול הפסיכולוגי?

באופן מסורתי ישנן שתי עמדות או אסכולות מרכזיות בכל הנוגע למתן תשובה לשאלה זו. הראשונה גורסת, כי טיפול נועד להפחית את תחושת הסבל של המטופל ולהביא להקלה בסימפטומים ובתחושות המצוקה שבעטיין פנה לטיפול והשנייה טוענת, כי מטרת הטיפול היא חקירה של הלא מודע וניסיון לסייע למטופל להכיר את עצמו טוב יותר ולגבש דימוי עצמי "שלם יותר".

גם אם במבט ראשון נראה כי שני התהליכים, הפחתת סבל וגיבוש זהות שלמה יותר, יכולים להתרחש במקביל במהלך קשר טיפולי וכי אין בהכרח קונפליקט ביניהם, הרי שלאופן בו מוגדרת מלכתחילה מטרתו המרכזית של הטיפול יש חשיבות רבה.

סקירת העמדות השונות

גישות הממוקדות בהפחתה של סבל, נוטות להקדיש תשומת לב ומחשבה רבה לקביעת יעדים לטיפול (לרוב בשיתוף עם המטופל) ולניסיון לעמוד בהם. גישות אלו מבוססות על ההנחה כי המטפל מחויב לנסות להיענות לקריאת המטופל לעזרה וטוענות כי מטפל המתעלם מסבלו של המטופל פועל באופן פסול.

האופן שבו מגדירות גישות אלו את מטרת הטיפול – הקלה בסימפטומים ושיפור במצב הרוח, מאפשר להן להישען על הליכי בדיקה מדעיים- אמפיריים והן מרבות לטעון כנגד גישות אחרות כי הן חסרות ביסוס מדעי.

גישות הרואות עצמן כמחויבות לחקר ה"לא מודע", טוענות מנגד, כי ההתמקדות בהקלה סימפטומטית היא "שטחית" ומחבלת בהזדמנות לצמיחה והתפתחות אישית.
המחויבות העיקרית של גישות אלו היא להפוך חומר "לא מודע" לנגיש למודעות גם אם אין הדבר מביא בהכרח להקלה. גישות אלו טוענות שניתן לטשטש או להימלט מסבל במגוון דרכים החל מהתייעצות חברית ועד לפעולות שתכליתן לשכוח ולהדחיק נושאים בעיתיים ושההזדמנות שמעניק טיפול פסיכולוגי היא ייחודית וקשורה לאופן שבו ניתן לשנות את ההקשר בו נחווה הסבל ולא רק לאפשרות "לסבול פחות".

גישות אלו רואות את הסבל כמרכיב מהותי ובלתי נמנע בחוויה האנושית וגורסות כי החיפוש אחר "הקלה מהירה" מונע מהמטופל הזדמנות לקדם למידה אודות ה"עצמי" שיכולה לסייע לו להתנהל בעולם בצורה חופשית ומושכלת יותר.

הדילמה האתית

ניתן לראות, שהמחלוקת בין הגישות קשורה לשאלות מוסריות- אתיות וכי כל גישה תופסת את השנייה כמבצעת עוול למטופל.
הגישות הממוקדות בהפחתת סבלו של המטופל רואות את אלו החוקרות את הרבדים הלא מודעים כפטרוניות, מנותקות מהמציאות ולא מבוססות מדעית ואילו הגישות המחויבות ל"חקירה" רואות את הגישות הממוקדות בהקלה של סימפטומים כ"פופוליסטיות" קונפורמיות ועוסקות בתפל.

בבסיס הויכוח ניצבות שאלות דוגמת: מה יותר חשוב חירות או הקלה? והאם תפקיד המטפל הוא לסייע בפתרון הבעיות והשאלות המופנות אליו או דווקא לסייע לנסח אותן מחדש ואפילו לשאול שאלות חדשות?

המפגש עם הדילמה במהלך הטיפול

ננסה רגע להבין מה עומד בבסיס הדילמה שתיארנו וכיצד היא נחווית בפועל בחדר הטיפול מעבר לחילוקי הדעות התיאורטיים.
רוב העוסקים בטיפול נפשי מכירים באבחנה בין שני סוגים של עצמי: העצמי ה"מודע", הנחווה ומוגדר כ"אני" על ידי המטופל ומושג "עצמי" רחב יותר הכולל גם תכנים רגשיים וקוגניטיביים שלא נגישים לעיבוד מודע.

ניתן לומר שבעומדו מול מטופל, מנהל המטפל יחסים עם שני הרבדים של מושג ה"עצמי". מצד אחד, מתקיימת במהלך הקשר הטיפולי תקשורת ישירה בין המטפל לבין ה"עצמי" של המטופל המשתף אותו בהתלבטויות וקשיים שונים בחייו ובמקביל, נחשפים במהלך הקשר תכנים לא מודעים המהווים חלק מ"העצמי הרחב".

בנקודה זו מקבלת ביטוי מוחשי הדילמה האתית שהוזכרה קודם לכן; מצד אחד, בשאיפתו לעזור למטופל "לסבול פחות" מחויב המטפל לנסות לסייע לו לנהל את חייו כפי שהיה רוצה ולפעול להפחתת תחושות המצוקה. מצד שני, מתוקף המחויבות שלו כלפי מי שהמטופל "יכול להיות" ורצונו לקדם גיבוש של זהות שלמה יותר, המטפל שואף להביא לידי ביטוי חוויות לא מודעות ותחושות מסוימות גם אם פעמים רבות יכול הדבר לגרום למטופל בלבול, קושי או אי נוחות.

לסיכום, ניתן לומר כי מעבר להצהרות אידיאולוגיות של גישות טיפוליות שונות ניתן לראות את הדילמה הנידונה כנוכחת בכל מפגש טיפולי וייתכן מצב שאותו מטפל יכריע באופן אחר במצבים שונים, כשהוא שואל את עצמו בכל פעם מחדש, לאיזה מהרבדים של ה"עצמי" ברצונו להתייחס.

מאמר זה מבוסס על מאמר מאת רחל בלאס:

(2003) Blass-Rachel-B " ethical issues at the foundation of the debate over the goals of psychoanalysis" International Journal of Psychoanalysis Vol. 84 (4) Aug 2003, 929-943

קישורים רלוונטים:

האנליטיקאי רולו מאי מתייחס בביקורת לשיטות ממוקדות מטרה:
http://www.youtube.com/watch?v=Cay743y-Sak&feature=related

ראיון עם שלמה מנדלוביץ ב"הארץ" אודות משבר ערכי בפסיכואנליזה והחשיבות של שחרור מסבל :
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1104911.html